העיסוק האינטנסיבי בגוף שלנו ובמראהו מלווה אותנו מילדות בהקשרים ורמות משתנות, בהתאם לגורמים חיצונים ופנימיים. מערכת היחסים שלנו עם המראה מורכבת, גלים גלים של רגשות שוטפים אותנו במהלך החיים. כמעט כל נערה וגם אישה אוהבת חלקים מסוימים בגופה, אך שופטת חלקים אחרים כלא יפים, לא מתאימים, לא מושלמים או לא כמו שהייתה רוצה שיהיו. אולי כדאי שנעצור לרגע לחשוב על על משמעות הדבר, על כך שאנו חיות בתוך גוף שאיננו שמחות בו חלק גדול מהזמן, על כמות המחשבה, הזמן והמשאבים שאנחנו משקיעות והתסכול שאנו חשות בשל תחושות אלו.
נערות בגופן
לרוב אנחנו מתחילות את חיינו כשאנו מרגישות בנוח בגופנו. כפעוטות וכילדות אנו לומדות לחקור את העולם דרך גופנו, אך ככל שאנו מתבגרות אנו נוטות להרגיש פחות ופחות 'בבית' בתוך העור שלנו. מעטות מאיתנו ממשיכות לחוש בנוח בגופן גם בהתבגרותן. תהליך ההתבגרות עובר על כל אחת ואחת באופן ובקצב הייחודים לה. הגוף משתנה באופן ניכר בין הגילאים 8 ל-17: אחת מתעגלת, אחת גובהת ואילו אצל אחרת מתחילה התמלאות החזה בגיל צעיר יותר. אחת חשה בגופה ובנפשה את זרם ההורמונים, אחרת לא. מרבית הנערות מתקשות להתרגל לשינויים שעוברים על הגוף שלהן, למראהו ולתגובותיו. תקופה זו של גיל ההתבגרות יכולה להיות מלחיצה גם משום שבמהלכה נערות חשות רגישות ומועדות יותר להשפעת הסביבה והתרבות בה גדלו, השפעה היכולה להיות מזיקה ומבלבלת בכל הנוגע לעיצוב דימוי הגוף שלנו. השפעתן/ם של בנות/בני גילנו גדלה וכן גדלה השפעתן של דמויות נערצות בטלוויזיה, בסרטים, בפרסומות ובאתרי האינטרנט. גם חברות מסחריות בתעשיית היופי מודעות להתעסקות המוגברת בגוף האופיינית לגיל זה, ועושות הון מהשאיפה לגוף מושלם.
נשים וגופן המתבגר
במהלך ההיריון, הלידה, ובמרבית המקרים גם לאחר הלידה, משתנה גופנו ומסמן את נשיותנו המתפתחת והתרחקותנו משנות הנעורים. נשים ישראליות מצויות מבחינה זו במלכוד, כאשר מצד אחד החברה הישראלית מקדשת את האמהות והתפיסה הרווחת רואה בה את המימוש האולטימטיבי של הנשיות, ומהצד שני מובילה הערצת הרזון והנעורים את הנשים למאבק בלתי אפשרי ומתמיד עם גופן המשתנה בעקבות האמהות המיוחלת. בחברה המעריצה נעורים ורזון, קשה לנו לקבל ולאהוב את גופנו המשתנה, ללמוד להעריך את העקבות המעידים על התקדמותנו במעגל החיים.
ההתבגרות הפכה בעולם מתהליך טבעי לתהליך שיש למנוע, לעצור, לטפל ואף לרפא כאילו היה מחלה. לעתים תכופות מזמנת לנו הטכנולוגיה המתפתחת מגוון אמצעים חדשים של "אנטי אייג'ינג" ומבססת את האשליה שאם נקדיש לכך את המשאבים הנדרשים, נוכל להישאר צעירות ויפות לנצח. רדיפת הנעורים והיופי מרחיקה את חלקנו מהיכולת לראות את היופי בבגרות ובזקנה. תרבויות רבות בעולם מייחסות ערך וכבוד רב לחוכמה וליופי של המבוגרים/ות שבהן (כך למשל בתרבות היהודית, האינדיאנית, הסינית והפולינזית). תפיסות אלה מציגות את השנים וההתבגרות כמקני ניסיון חיים עשיר, הוד, חוכמה ושיקול דעת.
"פעם הייתי "שאפה" היום אני "דובוזה"
בחיי היומיום, אנחנו מרבות לשמוע כינויים המתמקדים במראה החיצוני שלנו, אם בעוברנו ברחוב, בכניסה למכולת או בגן השעשועים. הכינויים נעים על רצף שבין יפה למכוערת ומשפיעים על דימוי הגוף שלנו ועל ההערכה העצמית שלנו. אנחנו מקוטלגות כיפות מאוד (כוסית, חתיכה, מאממת, שווה, שוו"ז, חבל"ז, חטובה), ממוצעות או רגילות (לא משהו, בסדר), מכוערות או שמנות (כונפה, דובה, דובוזה, היפופוטם, קובבה, שמנדוזה, דוחה). חלקי הגוף שלנו זוכים גם הם לכינויים, בנפרד מהמכלול, בנפרד מאיתנו: בז'ז'ים, פרונט, מדף, אשכוליות, תפוזים (או פרי הדר אחר, תלוי בגודל) או ממש ציון מספרי כולל: 7,8. ייתרה מכך, נשים ככלל ("מה אתה בחורה?!"), והפות שלנו בפרט, נתפסים כשליליים. מרבית הקללות מכילות שמות, כאלו ואחרים, הנוגעים לנשים ופות, אם קללות הנוגעות לאמהות, לאחיות או לבנות זוג.
