קידום בריאות ומיניות בקרב נשים עם מוגבלות על ידי נשים עם מוגבלות: מעבר מזכויות לשינוי מציאות

קטעים מתוך הרצאה בשולחן עגול בנושא: "נשים ומוגבלות: תודעה ופרקטיקה" 

לימור זגה: חשוב לנו להעביר את המסר שבריאות מינית היא חלק מכל אישה ואחריות של כל אישה. דמיינו מעין משולש – נשיות-מיניות-ובריאות. כשאנחנו מכניסות למשולש את הרכיב של מוגבלות הוא הופך להיות יותר מורכב. מה המוגבלות אומרת על הנשיות שלי? איך אני מחוברת לגוף שלי? כבוגרת הקורס של מחנכים למיניות עברתי מסע אישי. המסר שלמדתי הוא שכל אישה, כאשר היא נחשפת בקבוצה ומדברת על המיניות שלה ועל הבריאות שלה, מגלה דברים אישיים מאוד על עצמה ועל הסובבים אותה. אבל בריאות מינית כרוכה גם בנגישות לבריאות – כמו נגישות למרפאות גינקולוגיות, לבדיקת ממוגרפיה וכו'. נשים רבות עם מוגבלות מספרות שהן לא נבדקות משום שאין נגישות לאותן מרפאות.

אסנת יחזקאל-להט: נושא המיניות הוא מעין טאבו שלא אמורים לדבר עליו, ובפרט כשמדברים על נשים עם מוגבלות. או שהן נחשבות כא-מיניות או שהמיניות שלהן נראית כסוטה. עקב כך,או שהן נמנעות מקיום יחסי מין או שהן מקיימות יחסי מין בסיכון. אפשר ללמוד זאת מסיפור חיי. נפגעתי בתאונת דרכים בגיל 19 וחצי, גיל שבו המיניות שלי הייתה אמורה כביכול להיות מגובשת, אך מבחינתי היא הייתה עלומה. עקב פגיעת חוט השדרה הייתי צריכה ללמוד מחדש את הקשר ביני לבין הגוף שלי ולהגדיר את המיניות שלי כאישה משותקת. אבל לאחר התאונה המיניות שלי נמחקה. אף שלא הכרתי לפני כן אנשים עם מוגבלות הפנמתי את העמדה החברתית הגורסת שנשים עם מוגבלות הן א-מיניות ואימצתי אותה כחלק מהגדרת הזהות החדשה שלי, כאישה עם מוגבלות. אמנם היה לי ברור שאצטרך להתלבש בצורה מסוימת, כיוון שכמי שיושבת בכיסא גלגלים אנשים מסתכלים עליי תדיר, ובלבוש שלי אני יכולה להעביר את המסר שלא נפגעתי קוגניטיבית. אולם בחירת הלבוש שלי הייתה פונקציונלית לשם הנוחות ולא היה בה ביטוי לנשיות שלי.

לימור זגה: מיניות היא המוקד הכי אינטימי בזהות, וכשנכנס המרכיב של המוגבלות יש המון שאלות: עד כמה אני נשית? עד כמה אני סקסית?

אסנת יחזקאל-להט: הגוף הנכה מאתגר את הדימוי האידיאלי הרווח של הגוף הנשי המושך, דימוי שמגביל נשים בכלל, קל וחומר מגביל נשים עם מוגבלות. בשל כך דיון במיניות מאפשר לכל אישה, ובפרט לאישה עם מוגבלות, לבדוק ולהגדיר מחדש את הדימוי העצמי ואת דימוי הגוף שלה ופותח בפניה אפשרויות מגוונות של ראייה עצמית ושל בחירה. באשר אליי, רק בשנים האחרונות החלטתי לפתח את החלק של הנשיות בי, לשמוע מנשים אחרות על הנשיות שלהן וגם להיות מסוגלת לדבר על המיניות שלי. לשם כך השתתפתי, יחד עם לימור, בקורס של מחנכים למיניות. בדומה ללימור, עברתי מסע מרתק של גילוי עצמי. כמחנכת למיניות אני רוצה שכל אישה עם מוגבלות תעבור תהליך דומה לזה שאני עברתי.

לימור זגה: תהליכים אלה חיוניים כדי שאישה תוכל להגיע להבנת הזהות שלה ושפת הגוף שלה – תוך כדי התמודדות עם חברה שמצדיקה מודל מאוד מסוים של נשיות. אני בוחרת להיות נשית עם המוגבלות שלי. זו שאלה של בחירה. זה הדבר הכי אינטימי, וכשאישה יוצאת לרחוב, היא צריכה לגלות על אילו כפתורים היא צריכה ללחוץ כדי להבין את המיניות והנשיות שבה. אבל לשם כך צריך לתת לגיטימציה לדבר על הנושא הזה. כמו כן צריך לקבל מידע הולם על האפשרויות לקיום יחסים גם במצב של מוגבלות.

ההצאה נערכה במסגרת הכנס "פעמיים בשוליים: אתגרים ומבט לעתיד", נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, 1.12.2010.

לימור זגה, מגשרת, מחנכת למיניות בריאה (דלת פתוחה), M.A. בפיתוח תוכניות לימודים (אוניברסיטת תל אביב)

אסנת יחזקאל-להט, מנחת קבוצות, מחנכת למיניות בריאה, M.A. בריפוי בעיסוק (אוניברסיטת חיפה)