"אבחון ודרכי טיפול במחלות הלב, שפותחו על ידי גברים, ועבור גברים, אינם עובדים היטב בכל הקשור לנשים. מחלת הלב, כפי שנשים אינן נראות כמו גברים, גם דפוס מחלת הלב, כפי שלמדנו לאבחן ולטפל ב 50 השנים האחרונות, אינו נראה אצל נשים כפי שנראה אצל גברים. כמו שהצלחנו להעלות לסדר היום הציבורי את המאבק בסרטן השד, כך יש להעלות אף את נושא מחלות הלב בנשים" (ד"ר נואל ביירי מרץ, מנהלת המרכז למחלות לב בנשים במרכז הרפואי סידר-סיני' לוס אנג'לס).
שיעורי התמותה ממחלת לב כלילית (מחלת עורקי הלב) בעולם המערבי, ובכלל זה גם בישראל (ירידה ביותר מ-30% בשני העשורים האחרונים). למרות זאת, כמו אצל גברים, כך אצל נשים, מחלות לב וכלי דם עדיין מהוות את גורם התחלואה והתמותה העיקרי. על פי הערכה, כ-30,000 נשים מאושפזות מדי שנה בשל מחלות לב בישראל. מחלת לב וכלי דם גורמות בין היתר לאוטם שריר הלב (התקף לב), אי ספיקת לב, מוות פתאומי, שבץ מוחי ופגיעה קשה באספקת דם לשאר חלקי הגוף והגפיים.
למרות שהמחלה היא סיבת המוות אצל שליש מהנשים בישראל, רובנו – ובמיוחד הנשים – אינם מודעים לעובדה זו. אם תשאלו את הנשים מאיזה מחלה הן הכי חוששות, רובן יבחרו במחלת סרטן השד. האמונה כי סרטן השד הוא הגורם המוביל בתחלואה של נשים לא קיבל תמיכה במחקרים מדעיים רבים. “סקר פראמינגהם” (אחד העיקריים בסקירת תחלואה בקרב האוכלוסייה הכללית) הראה שסיכוייה של אישה ללקות במחלות לב וכלי דם גבוהים פי שלושה מהסיכוי ללקות בסרטן השד. הסיבה שמחלת סרטן השד קיבלה תהודה יותר משמעותית ממחלת לב בקרב נשים היא כנראה על רקע מספר גורמים, בין היתר בשל יכולתה לפגוע בנשים צעירות יחסית, תפיסת מחלת הסרטן כמחלה יותר מפחידה, וככל הנראה גם באשמתנו, קהילת הרופאים ובמיוחד הקרדיולוגים, שפחות עסקה בהעלאת הנושא למודעות הציבורית בכלל והנשית במיוחד.
קיימים הבדלים משמעותיים בין מחלת הלב הכלילית בקרב נשים לעומת גברים – בגורמי הסיכון, תסמיני המחלה, דרכי האבחון, והטיפול ותוצאותיו. את השונות הזו יש לזקוף לאנטומיה ולפיזיולוגיה של גוף האישה ושל מערכת הלב והעורקים של האישה, בנוסף להיבטים סוציאליים והתנהגותיים שונים בין גברים לנשים.
לכאורה, גורמי סיכון העיקריים להתפתחות מחלות לב וכלי דם הם ידועים וזהים בין המינים – עישון, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת, גיל מעל ל-55, השמנה, חוסר פעילות גופנית, סיפור משפחתי. אולם על אף הדמיון, קיימים הבדלים בהשפעתם על התפתחות המחלה בין נשים לגברים.
גיל: שכיחות המחלה אצל נשים עולה עם סיום תקופת הפוריות, כאשר רמת האסטרוגן (ההורמון הנשי) יורדת, ובהתאם עולה בהתמדה הסיכון לפתח מחלת לב כלילית. ברוב המחקרים הקרדיולוגיים על מחלות לב, נמצא שהיחס בין גברים לנשים הוא בין שניים עד שלושה לאחת. אולם בגיל המבוגר (65 ויותר) היחס מתאזן, ויותר נשים חולות ואף מתות ממחלות לב מאשר גברים. לפי הסקר של האיגוד הקרדיולוגי בישראל (סקר תסמונת כלילית חדה בישראל – ACSIS), בקרב נשים הגיל הממוצע לאוטם הראשון הוא סביב 70, שמונה עד עשר שנים מאוחר יותר מהממוצע בגברים. בנקודה זו חשוב לציין, כי הניסיון המחקרי והקליני המתבסס על מתן טיפול הורמונלי חלופי במטרה למנוע מחלות לב בקרב נשים לא השיג את מטרתו ואף הציג השפעות שליליות על מערכת הלב וכלי הדם ולכן הוא אינו מומלץ כיום.
עישון: בקרב נשים מחלת לב איסכמית (הנוצרת מהיצרות העורקים) היא הגורם השכיח לתמותה המיוחסת לעישון. בצפון אמריקה 58% מהתמותה מעישון היא בקרב נשים. מחקרים הראו שלעישון השפעה מזיקה הרבה יותר לנשים מאשר לגברים, גם בעישון בהיקף קטן יותר. לעישון משמעות גבוהה ביותר עבור נשים צעירות, עד כדי כך, שהסיכון להופעת אוטם שריר הלב בקרב נשים מעשנות הנוטלות במקביל גלולות למניעת הריון עולה פי שישה לעומת נשים לא מעשנות.
סוכרת ויתר לחץ דם: בשנים האחרונות התברר, כי סוכרת ויתר לחץ דם מסוכנים יותר עבור נשים. מחקרים מדווחים על שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים יותר עקב מחלות לב בקרב חולות סוכרת למול חולי סוכרת. נראה כי עצם קיום הסוכרת מכפיל כשלעצמו את הסיכון של נשים ללקות במחלות לב, למול גברים. שכיחות יתר לחץ דם גם היא גבוהה יותר בקרב נשים מעל לגיל 55. סקר לאומי שנערך בארה"ב הדגים כי שיעור הנשים בעלות לחץ דם מאוזן, באופן מפתיע, נמוך יותר משיעור הגברים.
יתר שומנים בדם: רמות גבוהות של הכולסטרול "הרע" (LDL) ורמות נמוכות של הכולסטרול "הטוב" (HDL) מהוות גורם סיכון למחלה לב איסכמית, עבור נשים כגברים. מחקרים מצאו, כי החל מגיל 55 רמת הכולסטרול אצל נשים גבוהה יותר מאשר אצל גברים וכמעט מחציתן הן בעלות ערכי כולסטרול שאינם בגבולות הנורמה. כמו כן נמצא, כי ערכי HDL נמוכים בדם בקרב נשים מהווים גורם סיכון משמעותי יותר מאשר אצל גברים.
אוכל בריא, השמנת יתר ופעילות גופנית סדירה: השמנת יתר והיעדר פעילות גופנית הם גורמים המאיצים את התהליך הטרשתי ובהמשך את התפתחותן של מחלות לב וכלי דם. במרבית מדינות המערב שכיחות ההשמנה גבוהה יותר בקרב נשים. אם נוסיף לכך את הנתון ששיעור העוסקות בפעילות גופנית נמוך משיעור העוסקים בה, נמצא שוב שנשים נמצאות בסיכון יתר. בסקר WHI – Woman Health Initiative, שנערך בארה"ב בקרב כ-74 אלף משתתפות ובסקר נוסף שנערך אף הוא בארה"ב בקרב כ-72 אלף אחיות, נצפתה ירידה של 50%-30% בשיעור התחלואה במחלת הלב הכלילית עקב ירידה במשקל וביצוע פעילות גופנית. מחקר אחר שנערך בקרב יותר מ-120 אלף נשים הראה כי דיאטה "מאוזנת" (עשירה בירקות, פירות, דגים, עוף ודגנים) מביאה לירידה ב-28% במקרי המוות כתוצאה ממחלת לב וכלי דם לעומת דיאטה "מערבית" (עשירה בבשר אדום ומעובד, צ'יפס וממתקים).
תסמיני מחלת לב אצל נשים
הביטוי הראשון של מחלת לב בקרב נשים הוא בדרך כלל תעוקת חזה, בניגוד לאוטם שריר הלב או מוות פתאומי אצל גברים. תסמינים של תעוקת חזה לרוב אינם אופייניים למחלה כלילית וגורמים פעמים רבות לקושי באבחנה. תלונות על כאב בחזה שלא ממקור כלילי אופייניות בקרב נשים, ועובדה זאת מקשה עוד יותר על אבחון נכון. מחקרים מראים, כי נשים חוות סימפטומים אקוטיים של אוטם חד בשריר הלב בשונה מגברים. לנשים יותר סימפטומים המוגדרים כבלתי טיפוסיים או לא-קלאסיים כמו עייפות, בחילה, קוצר נשימה וכאבים ברום הבטן, בלסת ובגב העליון ולא במרכז החזה. נשים, יותר מגברים, לוקות באוטם "שקט" של שריר הלב, כלומר – אוטם שלא קדם לו כל סימפטום שהוא. במחקר שנערך בארה"ב, נמצא כי 43% מהנשים שחוו התקף לב לא דיווחו כלל על כאבים בחזה אלא על תסמינים אחרים. היעדר הכאבים בחזה הוא, ככל הנראה, אחת הסיבות לכך שנשים מתעכבות בדרך לקבלת טיפול רפואי בזמן התקף לב. ואכן, נתוני האיגוד הקרדיולוגי הישראלי מראים, כי הגבר הממוצע מגיע לבית החולים בתוך 105 דקות מרגע זיהוי התסמינים המחשידים, למול 120 דקות אצל האישה הממוצעת. המציאות מראה, כי כשקיימים סימנים מחשידים אצל גברים, האישה היא זו שדוחפת את הגבר לחוש לבית החולים ולהיבדק, בעוד שבמצב ההפוך, האישה פחות זוכה לעידוד. היום ידוע כי בזמן אוטם חד של שריר הלב מהירות קבלת הטיפול היא גורם קריטי הקובע את יעילות הטיפול ואת סיכויי ההחלמה, וכל עיכוב בפנייה לטיפול רפואי במצב זה טומן בתוכו סיכון מוגבר יותר.
הטיפול במחלת לב אצל נשים
בשנים האחרונות תועדו בספרות הרפואית כמה סדרות מחקר שמהן אפשר ללמוד כי בנוסף לנטייה לעיכוב באבחנה של מחלות לב אצל נשים, גם כאשר המחלה כבר מאובחנת, הטיפול נוטה להיות שמרני יותר לעומת הטיפול בגברים. במחקר ישראלי עלה כי במצב של אוטם שריר הלב נשים הופנו למחלקות טיפול נמרץ לב פחות מגברים, ועברו פחות הליכים רפואיים שמטרתם השבת אספקת הדם ללב (צנתור לעורקי הלב או ניתוח מעקפים). רק כשליש מחולי הלב שעוברים התערבויות קרדיולוגיות שמשפרות או שמאריכות איכות חיים, כגון צנתורים או ניתוחי מעקפים, הם נשים. היחס אף נמוך יותר כשמדובר בשימוש בטכנולוגיות חדישות, כגון השתלת קוצבים מיוחדים או התקנים מושתלים לתמיכה בלב הכושל. הסבר חלקי להבדלים אלו הוא גילן המבוגר יותר של הנשים לעומת הגברים, וקיומן של מחלות נלוות המגבילות את "האגרסיביות" של הטיפול.
תוצאות ההחלמה ותמותה מאוטם שריר הלב בקרב נשים
ממצאי סקר תסמונת כלילית חדה בישראל (ACSIS) 2006 מראים כי נשים סבלו מהתקפי לב חריפים יותר מגברים, אושפזו לפרק זמן ארוך יותר ושיעור גבוה יותר מהן אושפזו שוב עקב בעיות לב. ממחקרים שבוצעו בארץ ובעולם עולה שנשים שמתקבלות לבית החולים בגלל התקף לב חריף הן בממוצע מבוגרות יותר וחולות יותר. נוסף על כך, שיעור התמותה של נשים עקב מחלות לב היה גבוה כמעט פי שניים מזה של הגברים, אולם כאשר תוקננו משתנים של גיל ושל שייכות לקבוצת סיכון לא נמצאו הבדלים בתמותה בין גברים לבין נשים. ככלל, שיעורי התמותה בעקבות אוטם חריף בשריר הלב ובעקבות ניתוח מעקפים גבוהים יותר בקרב נשים, בהשוואה לגברים. בין הגורמים שהוזכרו כהסבר להבדלים בתמותה: גילן המבוגר יותר של נשים החולות מאשר הגברים החולים; מידות הגוף הקטנות יותר של נשים, ומכאן שעורקיהן צרים יותר; כמו כן, נוכחותן של מחלות נוספות שכיחה יותר בקרב נשים, וחומרתן של המחלות הללו רבה יותר.
יש להעלות את רמת המודעות למניעה וטיפול במחלות לב בקרב נשים. יש להתייחס לתלונות של נשים באותה מידה של רגישות ונחישות שבה מתייחסים אליהן בקרב גברים, ואף מעבר לכך, זאת בעקבות האפשרות להסתמנות הבלתי טיפוסית. יש לעודד נשים לפנות לביצוע בירור קרדיולוגי מלא כשעולה חשד לנוכחות מחלת לב פעילה, גם אם התלונות שלה אינם טיפוסיות. יש להעלות את אגרסיביות הטיפול וההיענות לו בקרב נשים.
ד"ר עדי פרנסיס הוא מומחה בקרדיולוגיה ורפואה פנימית בקופת חולים לאומית מחוז צפון. המאמר הופיע ב 27 בינואר 2009, באתר Doctors
