הווסת היא תופעה גופנית טבעית ומחזורית, חלק טבעי ממחזור גופן וחייהן של נערות ונשים. קבלתה של הווסת היא בדרך כלל סימן לפריון ולבריאות; זהו דימום שהוא חיובי במהותו (בניגוד לכל דימום אחר), תהליך טבעי ובריא שקורה בגוף הנשי מידי חודש. אבל הווסת היא גם אחת התופעות הגופניות הטעונות ביותר בתרבות שלנו.
תרבויות רבות ברחבי העולם מדברות על הווסת במובנים של טאבו, הסתרה ובושה: כמשהו מלכלך ומלוכלך, כדם שיש לו ריח רע, כתופעה שמי שחוֹוה אותה צריכה להתרחק או להימנע ממגע עם אנשים אחרים; כדבר שצריך להסתיר. גם התרבות שלנו, שמושפעת מתפיסות דתיות, מלמדת אותנו שהווסת היא מביכה, ולכן טבעי להתבייש בה ולא לדבר עליה בפומבי. היא מלמדת אותנו שאנחנו צריכות לפחד מדליפה – ולהיות מוכנות תמיד כדי למנוע אותה. וכך, למרות שאנחנו בווסת, אנחנו צריכות להעמיד פנים שאנחנו לא. להרגיש עם – להיראות בלי.
נערות ונשים בגיל הפוריות בתרבות המערבית מבלות בממוצע כשבוע בכל חודש בווסת, כלומר חוות וסת בכרבע מתקופת חייהן הפורייה. פרק זמן לא מבוטל זה מוקדש לשימור ההסתרה של הווסת. אבל צריך לזכור, שכשנשים ונערות עסוקות כל כך הרבה זמן בהסתרה והשתקה, הן עלולות ללמוד שלא רק הווסת היא דבר מביך ומבייש – אלא גם חלקים מעצמן. כתוצאה מכך, ההסתרה וההשתקה עלולות להפוך לחלק מהאישיות, מהעצמי, ועלולות לתרום לתפיסה שלילית של דימוי גוף ונשיות.
נערות ונשים לומדות את ההסתרה של הווסת, את הבושה סביבה, מכל מיני מוצרי תרבות: סרטים, סדרות טלוויזיה, ספרים, מגזינים לנשים, ועוד. גם הפרסומות לפדים וטמפונים מעודדות זאת: במקום להציג את צבע הווסת (ורד-אדום-חום), או את המרקם של הווסת (דליל, סמיך, לפעמים עם קרישי דם) – הפרסומות בדרך כלל מציגות את הווסת כנוזל כחול וסטרילי, שנשפך אל פדים או נספג בטמפונים לבנים וצחורים, שכמו באים "לטהר" את הווסת המלוכלכת. כך אנחנו לומדות שהווסת שלנו שונה בתכלית ממה שהפרסומות מציגות; שהיא לא נקייה כמו הנוזל הכחול הסטרילי; שהיא משהו מלוכלך, שראוי להסתרה ולבושה.
ובאמת, מסקר שנערך בישראל בינואר 2020,[1] על ידי המותג הנשי Always (אולווייז) מבית פרוקטר אנד גמבל, בשיתוף עמותת "נשים לגופן", עולה שלמעלה מ-70% מהנערות בנות 12-14 מתביישות בווסת שלהן. יותר מכך, כמחצית מהנערות שהשתתפו בסקר הסכימו שהשימוש בנוזל כחול בפרסומות נובע מבושה כלפי הווסת.
תוצאות הסקר מצביעות על כך שהווסת אכן מעוררת רגשות שליליים משמעותיים בקרב נערות בישראל: כשלוש מכל ארבע נערות דיווחו, כי לפעמים הן נגעלות מהווסת. רובן המכריע של הנערות (88%) בחרו לתאר את הווסת במילה שלילית אחת לפחות, כמו לכלוך, גועל, בושה, מבוכה ולחץ. למעשה, בקרב בנות 12, עוצמת הרגשות השליליים שנושא הווסת מעורר הייתה גבוהה במיוחד: רק 27% מהנערות תיארו את הווסת כדבר טבעי, לעומת 55% בגילאי 15. כלומר, נערות מפנימות את המסרים החברתיים והתרבותיים השליליים, שמובילות אותן לחוש גועל ובושה סביב הווסת שלהן. התוצאות אף תואמות את העולה מעבודת השטח של עמותת נשים לגופן עם נערות, סביב גיל קבלת הווסת.
אך השינוי כבר כאן, ובסקר עלו גם קולות שקוראים לפוגג את הבושה: 43% מהנשאלות הסכימו, שהגיע הזמן להציג את הדברים כהווייתם, ולהחליף את הנוזל הכחול בפרסומות הרלוונטיות – באדום. כלומר, כמעט מחצית מהמשיבות סבורות שיש צורך ורצון בשינוי. פרוקטר אנד גמבל לקחו את הדברים לתשומת ליבם, ולאחרונה הודיעו על כוונתם לשנות את צבע הנוזל בפרסומות – מכחול לאדום – כדי לעודד את תפיסת הווסת כתופעה טבעית ומבורכת. הדבר מהווה אבן דרך מעודדת וחשובה ביחס התרבותי כלפי הווסת.
אם כן, נראה כי רוחות השינוי מתחילות לנשוב. כך לאט לאט, צעד אחרי צעד, תתפוגג הבושה סביב הווסת הטבעית. לאט לאט נשבור את הטאבו!
כתבה אילנה וייסברג, חוקרת תרבות וספרות. בימים אלה מסיימת את כתיבת עבודת הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב, שעוסקת בייצוגי הווסת בתרבות המערבית המודרנית, בספרות ובאמנות.
[1] הסקר המייצג נערך על ידי מכון רושינק אסטרטגיות, בהשתתפות 303 נערות בנות 12-15.
