בבסיס החלטתה של אורנה דונת להקדיש מחקר נרחב לקבוצה שבחרה לא להיות הורים זו עומדת הנחה מעניינת . הערך בחקירת קהילה זו איננו רק בחשיפת המציאות של מי שהם מיעוט קטן בארץ, אלא בהצפת השאלה המטרידה: למה בעצם ברור לישראלים שהם רוצים לעשות ילדים? הרי להורות יש השלכות לא נעימות רבות. הורים מפסיקים להיות אדונים לעצמם ולזמנם, ההוצאות גבוהות מאד, ההכנסה הפנויה מצטמצמת וכושר ההשתכרות נפגע. החירות והעיסוק במימוש עצמי שאנו כה מעריכים עד שנולדים ילדים מאוימים והופכים משניים. כיצד אם כן, נוצרת תחושת הברור מאליו המתעלמת מכל ההשלכות הקשות?
החלק הראשון של הספר "ממני והלאה" עוסק באופן בו התרבות החברה הישראלית מעודדת ילודה. הנרטיב הלאומי ציוני, התפיסות שרואות בהולדה צורך והכרח ביולוגיים, התפיסות שרואות בילדים מימוש עצמי ומפתח לאושר – כל אלו הופכים את ההחלטה להיות הורים לצומת בלתי נראה, כזו שרק מעטים עוצרים בו לחשוב ומעטים עוד יותר מחליטים בסופה של מחשבה שלא להיות הורים.
לקריאת המאמר המלא שנכתב על ידי מירי רוזמרין, כנסו באתר "העוקץ"
