תפיסות מגדריות הן מורכבות ונזילות ומצויות על רצף. המעבר בין התפיסות הללו אודות גבר-אשה, מהוות אתגר תפיסתי חדש עבור חלק מאיתנו, וסיפור אישי-אינטימי עבור אחרות. בקטגוריה זו באתר נדון בנושאים המשפיעים על מערכות היחסים שאנו מנהלות עם עצמנו, עם האחר/ת ועם העולם.
הנורמה החברתית-תרבותית רואה במערכת איברי המין והרבייה שנולדנו עמה, מדד שמכתיב את כלל המאפיינים האחרים שלנו: הפיזיים, הרגשיים והנפשיים.
נהוג להבחין בין המושגים מין למגדר, אך חשוב להכיר בכך ששני מונחים אלה משולבים זה בזה באופנים שונים ומורכבים:
מין – בבסיס המושג ניצבות שלוש מערכות גופניות: גנטית, הורמונלית ופיזיולוגית-אנטומית. מין היא הבחנה ביולוגית בין זכר לנקבה המתמקדת בכרומוזומים, בהורמוני מין, בנרתיק, בשחלות, ברחם, בפין, באשכים וכדומה. לפי הבחנה זו, כל מי שנולדה עם איברי רבייה נקביים היא בהכרח אשה. חלוקה זו, שהיא לכאורה ברורה, אינה כה פשוטה עבור חלקנו; למשל, עבור מי שנולדו כאינטרסקסואלים והם בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד.
מגדר – מושג המתייחס למאפיינים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים-התנהגותיים המשויכים להתנהגות "נשית" או "גברית" בתרבות בזמן נתון. מאפיינים אלה הם ציפיות חברתיות הנוגעות לכל תחומי החיים כסגנון לבוש, אורך השיער, סגנון הדיבור, טון ואינטונציה, מחוות, שפת הגוף, אופן הבעת הרגשות וכדומה.
התפיסה החברתית-תרבותית הרווחת קושרת בין מגדר למין במילים אחרות, אם תינוקת נולדת עם ואגינה היא תוגדר כ"נקבה", כ"ילדה" (מין), ותגדל להיות "אשה" שמתנהגת, מתלבשת ומדברת באופן "נשי" (מגדר). ילדה זו תימשך באופן "טבעי" לבנים (מיניות, נטייה מינית), תרצה להתחתן עם גבר וללדת ילדים (מיניות ומגדר).
אך כמובן שהמין לא בהכרח קובע את המגדר. מה אם להיות אשה לא קשור בהכרח, או בכלל, לאיברי מין נשיים? מה אם נשים לא יתאימו לזהויות חיצוניות "נשיות" שנובעות מאיברי המין?
עבור חלק מאיתנו, לא ניתן לשייך את הדרך שבה אנו רואות את עצמנו ואת הדרך שבה אחרות תופסות אותנו לשתי קטגוריות בלבד, נשית או גברית. טווח הזהויות האפשריות – הגבריות והנשיות – גדול יותר. לפעמים קיים פער בין המראה לתחושה שלנו, ובין המראה שבו בחרנו למראה שאיתו נולדנו. גם אם איננו מתאימות באופן סטריאוטיפי לאופן שבו נשים אמורות להתנהג ולפעול, ייתכן שעדיין נחשיב עצמנו כנשים ונתהה מדוע תחושות מסוימות או חוויות שאנו עוברות אינן יכולות להיחשב כחוויות נשיות. כך למשל, יש בּוּצ'יות וטרנס שיבחרו ללדת למרות הזדהותם הגברית. אחרים/ות לא יהיו מעוניינים לדבר על איברי המין שלא תואמים את המגדר שבו בחרו. ויש לסביות ופֵמיות שיבחרו שלא ללדת מתוך הצהרה פמיניסטית למרות הזהות ה"נשית" שהן מאמצות.
חלק מאיתנו חושבות מחדש על הזהות המגדרית שלנו ונאבקות איתה, או מנהלות משא ומתן ממושך עם עצמנו ועם החברה על הזהות המגדרית המותרת לנו ועל הזהות המגדרית שבה אנחנו בוחרות מדי יום מחדש. אחרות לוקחות את הזהות המגדרית שלהן כמובנת מאליה. חשוב לזכור כי למעשה אף אחת מאיתנו אינה נענית באופן מלא לתביעות המגדריות בחברה. כולנו מאמצות מאפיינים מסוימים ודוחות אחרים, ברמות משתנות ובהתאם לניסיון החיים ולאופי שלנו. במובן זה, זהות מגדרית היא עשייה יומיומית. מהרגע שאנו מתעוררות בבוקר ובוחרות איך להתלבש או לדבר, אנו עושות אינספור בחירות מגדריות שיוצרות יחד את הזהות המגדרית שלנו בכל רגע מחדש. הזהות המגדרית שלנו אינה דבר נתון, ואפשר לראות זאת בתגובות שאנו מקבלות כשהמראה או ההתנהגות שלנו אינם מתאימים לכאורה למגדר שלנו. למשל, בחורה שמסתפרת קצוץ או לא מחייכת, או בחור שמתאפר, מדבר בקול גבוה או פורץ בבכי.
[1] הרחבה נוספת על האופן שבו "נשיות" היא הבניה תרבותית הנכפית על נשים ניתן למצוא אצל ויטיג, 2003: 103–111.
[2] להרחבה נוספת על מושג הפרפורמנס ואופני הבניית המגדר ראו: באטלר, א2001: 202–219; סדג'וויק, 2003: 303–329; Butler, 1990;Butler, 2004 .
אסד עזי, ציור
