מצבי לחץ נפשי משמעותי עלולים להשפיע על הרגלי האכילה שלנו. מצב של לחץ נפשי יכול לגרום לחלקנו "לאבד״ את התיאבון ולעומת זאת, כאשר לחץ הופך מתמשך, חלקנו עשויות למצוא את עצמנו במצב של אכילת יתר (אכילה ריגשית).
לחץ בטווח הקצר עשוי להעלים תיאבון. הוא מוביל את ההיפותלמוס במוח לייצר הורמון שמשחרר קורטיקו-טרופין, חומר שמדכא תיאבון. במקביל, המוח שולח מסרים לבלוטת יותרת הכליה הנמצאת מעל הכליות, כדי שהיא תשחרר את ההורמון אפינפרין (הידוע גם בשם אדרנלין). אפינפרין גורם לגוף האדם להיות במצב התכוננות של "להילחם או לברוח", מצב שמשכיח את הדחף לאכול לפרק זמן מסוים.
כשהלחץ נמשך לאורך זמן, המצב משתנה. בלוטת יותרת הכליה משחררת הורמון נוסף בשם קורטיזול, שמגביר את התיאבון. הורמון זה עשוי להגביר את המוטיבציה באופן כללי, ומתוך כך גם את המוטיבציה לאכול. כאשר מצב הלחץ עובר, רמות הקורטיזול יורדות, אך במידה ותחושת הלחץ ממשיכה, רמות הקורטיזול נשארות מוגברות וכך גם התיאבון. אכילת יתר במצבי לחץ מוכרת גם בשם – אכילה ריגשית.
מהי אכילה ריגשית?
רבות מאיתנו משתמשות באוכל כמקור לנחמה במידה זו או אחרת, אך אצל חלק מאתנו עלול להתפתח דפוס קבוע של אכילה רגשית. אכילה רגשית מוגדרת כאכילת יתר בתגובה לרגשות שליליים וכאמצעי להתמודדות עם רגשות שליליים וביניהם חרדה, דיכאון, מתח, כעס, שעמום, בדידות, חוסר אנרגיות ועוד. אכילת יתר מהווה ניסיון לווסת ולנטרל רגשות שליליים, אך במקרים רבים עלולה דווקא להוביל לתחושת אשמה, בושה ופגיעה בדימוי העצמי.
נראה כי לחץ משפיע גם על ההעדפות שלנו בבחירת סוגי המזון. מחקרים הראו כי לחץ גופני או רגשי מגביר את הדחף לאכול מוצרי מזון עתירי שומן, או סוכר, או שניהם יחד. מזונות לא בריאים מסוג זה עשויים לשפר את מצב הרוח שלנו בטווח הקצר, אך להזיק לבריאותנו בטווח הארוך.
טיפול באכילה רגשית בדרך כלל לא יתמקד בדפוס האכילה עצמו אלא בגורמים הרגשיים העומדים בבסיסו. הטיפול יתמקד בזיהוי של טריגרים רגשיים לאכילה מוגזמת ויחזק את יכולות הוויסות העצמי שלנו ואת יכולת ההתמודדות שלנו עם רגשות שליליים.
