רוב הגושים בשדיים אינם ממאירים, אך הדאגה לבריאותנו מחייבת אותנו לבדוק כל גוש המתגלה בשד אצל רופא/ה, על מנת שנוכל להיות בטוחות שלא מדובר בגידול ממאיר (סרטן).
א. פיברואדנומות –גידולים שפירים, שמאובחנים בעיקר בנשים צעירות, אך יכולים להופיע בכל גיל, משנות העשרה ועד לגיל מבוגר. מקור גידולים אלה ברקמת החיבור של השד ולא ברקמת השד עצמה. פיברואדנומות מתאפיינות במרקם גמיש, גבולות חלקים מאוד, וניידות גדולה בתוך השד, מעין תחושה של גולה רכה מתחת לעור. לא נדיר שיש יותר מפיברואדנומה אחת בשד אחד או בשני השדיים. למרות שקל מאוד לרופא/ה לקבוע שמדובר בפיברואדנומה על סמך בדיקה ידנית, בדרך כלל נופנה במקרה כזה לביצוע אולטרה-סאונד כדי לאשר שאכן מדובר בפיברואדנומה. במקרים מסוימים מומלץ לבצע גם ביופסיית מחט על מנת לאשר את האבחנה. כ1/3 מן הפיברואדנומות יקטנו עם הזמן גם ללא טיפול, 1/3 יישארו ללא שינוי וכ1/3 יגדלו, לכן ההמלצה הראשונה היא בדרך כלל מעקב ושימוש באפשרויות ניתח וכריתה רק במקרים שנמצא בעת המעקב שהפיברואדנומה גדלה. כדאי לזכור כי גם כאשר פיברואדנומה גדלה במעקב, אין לה נטייה להפוך לממאירה.
ב. ציסטות: מעין שקיות מלאות נוזל שנוצרות בשדיים. ציסטות שכיחות בעיקר סביב גיל המעבר אבל יכולות להופיע בכל גיל. שכיח מאוד למצוא ציסטת זעירות בשדיים בבדיקות אולטרה-סאונד, שהן הבדיקות הטובות ביותר לאבחן שאכן מדובר בציסטה. לציסטות פשוטות אין כל משמעות מעבר לכך שהן לפעמים מופיעות כגוש שמחייב בירור. לעיתים כמות הנוזל בציסטה גדלה במהירות ואז המתח שנוצר מהצטברות הנוזל עשוי לגרום לכאבים. במקרים כאלה ניתן להקל על הכאבים על ידי שאיבה של הנוזל שבתוך הציסטה בעזרת ניקור במחט. זוהי פרוצדורה פשוטה יותר מבדיקת דם. בציסטה פשוטה שאינה גורמת לכאבים אין צורך לטפל ורובן נספגות ללא כל התערבות.
רקמת שד צפופה
לעתים יש בשד אזורים של רקמת שד נורמלית אך צפופה, שאפשר לחשוב אותה בטעות לגושים. על מנת להבחין בין גושים שאינם אמיתיים לבין גושים אמיתיים, יש צורך בבדיקות הדמיה, ולעתים אפילו בביופסיה – מכיוון שזוהי הדרך הטובה ביותר לשלול תהליך סרטני באזורים הצפופים הללו.
