סוגי ושלבי סרטן השד

גידול ממאיר מקומי: לא בדיוק סרטן

בהתבוננות בגידולים מקומיים תחת מיקרוסקופ, קורה שתאים נראים סרטניים, אך אינם מתנהגים כתאים סרטניים:הם נשארים בסביבתם הקרובה, בתוך צינורית או אונית מסוימת וכיוון שאין שם כלי דם או לימפה אין לתאים הללו כל גישה לחלקי גוף אחרים. לעומת זאת, סרטן שד פולשני עובר דרך הצינורית או האונית, אל רקמות שד שומניות או סיביות, בהן יש גם כלי דם או לימפה.

גידול ממאיר אונתי מקומי

עדיין לא נחשב סרטן, אלא גורם סיכון להתפתחות עתידית של סרטן. מכיוון שאינו קדם-פולשני, אין צורך להסיר אותו. עם זאת, מחקרים על נשים עם גידול מסוג זה הראו ש20-40% מהן פיתחו סרטן תוך עשרים שנה או יותר (בעיקר גידול פולשני תעלתי). זהו סיכון משמעותי. סרטן מסוג זה עלול להתפתח בכל נקודה ובכל אחד מהשדיים, ולאו דווקא באיזור ממנו נלקחה הביופסיה.

טיפול בגידול ממאיר אונתי מקומי

במקרה כזה, עומדות בפנייך שלוש אפשרויות ומומלץ להתייעץ עם כמה שיותר א/נשים שאת בוטחת בהם (חברות, משפחה, מומחים/ות רפואיים, פורומים באינטרנט וכדומה) לפני בחירה באחת מהן. עם זאת, כדאי לזכור כי עבור כל אחת מאיתנו ההתמודדות שונה ועל כן חשוב בעיקר לאסוף מידע מהסביבה אך לזכור להקשיב לקול הפנימי שלנו גם בעניין זה: האחת היא המשך מעקב – בדיקות שד תקופתיות וממוגרמה שנתית. האפשרות השנייה היא להמשיך בבדיקות, ולצד זאת לקחת טמוקסיפן למשך חמש שנים במטרה להקטין את הסיכוי ללקות בסרטן. לטמוקסיפן, כמו לכל תרופה, ישנם סיכונים משלה וגם תופעות לוואי (ראי בהמשך). כל אחת מאיתנו צריכה לעשות את שיקולי הרווח וההפסד עבור עצמה, כדאי לשקול גם התייעצות עם נשים אחרות שנתקלו בהתלבטות דומה. ישנם גם טיפולים ניסיוניים, הבוחנים תרופות אחרות המורידות את הסיכון לחלות בסרטן ותוכלי לשקול להשתתף בהם. אפשרות שלישית, והרבה יותר דרסטית, היא לעבור כריתת שד מניעתית. יש לזכור, עם זאת, שגם אם את מסירה את השדיים, נותרת רקמת שד והסיכון לסרטן עדיין קיים.

גידול פולשני תעלתי

גידול מסוג זה לא יהפוך בהכרח לסרטני, אבל נחשב גורם סיכון לסרטן השד. אבחנה זו נעשית נפוצה יותר היום בשל שיפורים טכנולוגים שמאפשרים לאתר גידול מעין זה בממוגרמות. 70% מהנשים שמקבלות טיפול נגד סרטן כאשר מאובן אצלן גידול זה כלל אינן זקוקות לו משום שהגידול לא יהיה סרטני ולא יאיים לעולם על חייהן. כך שלמעשה רק 30% מהנשים בעלות גידול מסוג זה באמת זקוקות טיפול. עם זאת, אין לדעת מי באמת זקוקה לטיפול ואכן עלולה לפתח סרטן קטלני. אם זו האבחנה שאת מקבלת, מומלץ לבקש דעה נוספת לפני הסכמה לטיפול כלשהו.

טיפול בגידול פולשני תעלתי

למעלה מ90% מהנשים שמאובחן אצלן גידול מעין זה יהיו עדיין יהיו בחיים עשר שנים לאחר הגילוי, בלי קשר לטיפול שתקבלנה. מטרת הטיפול היא לחסל את הגידול ולמנוע את הישנותו בעזרת הליך הדומה להסרת גידול מהשד (lumpectomy), שנקרא חיתוך רחב (wide excision). אפילו אם מוסר הגידול כולו, עדיין ישנו סיכוי של 5-10% לפתח שוב גידול פולשני תעלתי, או לפתח סרטן פולשני אחר תוך חמש עד עשר שנים. הקרנות לאחר הניתוח מפחיתות את הסיכוי בערך בחצי, כלומר עדיין ישנו סיכון של 2.5 עד 5%. עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה, מצא כי ישנו רק הבדל קטן בשיעורי חזרת הסרטן בין נשים שעברו רק ניתוח, לבין אלה שעברו גם הקרנות. מחקר זה מצא גם כי טמוקסיפן לא מפחית את סיכויי חזרת הסרטן. לצד מחקר זה קיימים מחקרים אחרים שמצאו הפחתה של 65% בסיכון לחלות שוב בסרטן אם לגידול יש קולטנים לאסטרוגן.

סרטן שד דלקתי

זהו סוג נדיר ואגרסיבי של סרטן תעלתי פולשני. התסמין הראשון לסוג זה הוא אדמומיות בעור ולכן הוא נקרא סרטן דלקתי. הטיפול בדלקת הוא אנטיביוטי. אם אין שיפור, תילקח ביופסיה מהשד ומהעור על מנת לאבחן סרטן. הטיפול הרגיל במקרה זה הוא קודם כל כימותרפי ואחריו כריתת שד והקרנות.