תקציר עבודת הדוקטורט של נורית גלזר חודיק

לידה שקטה היא חוויה מטלטלת בה המוות מקדים את ראשית החיים, אירוע משמח הופך לטרגי ואושר וקבלה מתחלפים באובדן ובכאב. לידה שקטה, המוגדרת כלידת עובר ללא רוח חיים לאחר השלמה של 20 שבועות של הריון לפחות, מוצגת בספרות המקצועית כחוויה רגשית קשה ומטלטלת, המעוררת תחושות יגון ותגובות דחק פוסט טראומטיות בקרב ההורים. בעשורים האחרונים גובר העניין המחקרי בחוויית האובדן של נשים לאחר לידה שקטה. לעומת זאת, חוויתם של גברים לאחר לידה שקטה נעדרת מהשיח המחקרי, החברתי והמקצועי. משום כך, נותרים הגברים בבידוד ובדממה וחווית האובדן שלהם חסרת נוכחות.

מחקרים שהתמקדו בלעדית בחוויות של גברים, חושפים את המצוקה שהם חווים מיד עם התרחשות האובדן וגם זמן רב לאחריו. מחקרה של גלזר חודיק התמקד במאפייני החוויות של גברים לאחר אובדן תינוק בלידה שקטה, לצד בחינת ההתייחסות של משפחתם, של הצוות הרפואי ושל החברה הסובבת אותם לאובדנם ומצוקתם, ואת לאור התפיסה המכונה "יגון שאינו מוכר" (ראו מסגרת).

"יגון שאינו מוכר"?

המושג מבוסס על הידיעה שכל חברה מאופיינת במקבץ של נורמות בהתמודדות עם יגון, מעין "כללי התאבלות", המגדירים מי אמור להתאבל, על מה, מתי, איך, איפה ולמשך איזה זמן. קנת׳ דוקה Doka)) שטבע את המושג, מפרט חמש סיבות בעטיין החברה מונעת או מצמצמת את הכרתה באובדן ובתגובות היגון של אדם: כאשר מערכת היחסים והקשר עם המת אינם מוכרים חברתית, כשהאובדן עצמו אינו מוכר, כאשר החברה מגדירה את האדם כמי שאינו מסוגל להתאבל, כאשר נסיבות המוות אינן נורמטיביות וכאשר האדם האבל, מתאבל בדרכים שאינן נחשבות מקובלות.

ישנן מספר סיבות בגינן יגונם של גברים שחווים אובדן תינוק בלידה שקטה אינו מוכר. האחת קשורה לעובדה כי מותו של תינוק בלידה שקטה בישראל, עודנו פחות נראה. התינוק נחשב נפל, ודיני אבלות לא תקפים לגביו. היעדר מנהגי אבלות משבש את היכולת להכיר באובדן, לעצור, לבקש ולקבל את התמיכה לה הוא זקוק.

המחקר המוצג, הראשון מסוגו בארץ, התמקד בחוויה הייחודית של גברים לאחר אובדן בלידה שקטה. המחקר השתתפו שלושים מרואיינים, מכל רחבי הארץ, בגילים שבין 29-55, בטווחי זמן שונים מאז חוו את האובדן (בין 3 שבועות, ל-22 שנים). הראיונות אפשרו לגברים לספר באופן חופשי על החוויה הבלעדית שלהם.

גלזר חודיק מספרת שחששותיה לפיהם גברים יתקשו לשתף התבדו במהרה. בתוך ארבעים ושמונה שעות מרגע שהועלתה ההזמנה להתראיין למחקר ברשתות החברתיות, שלושים גברים פנו בבקשה להשתתף. נכונותם להתראיין יכולה לנבוע מכמה סיבות: רצון להשפיע על המציאות בכל הקשור ללידה שקטה, לסייע לגברים אחרים שחוו או יחוו אובדן דומה; חווית הבדידות המתלווה לאובדן; וזאת בהמשך לתחושת שוליות מגדרית שאפפה אותם בכל הקשור לאובדן בלידה שקטה.

במהלך הראיונות, תיארו הגברים את אובדנם כאובדן טראומטי שטלטל את עולמם ושינה אותם ואת חייהם ללא הכר. חומרים רבים עלו בראיונות, כאן נתמקד בשלוש תמות מרכזיות שהיו שזורות בכל ראיונות וממסגרות את חווית האובדן:

1. פער בין חווית יגון, הכאב והאובדן של הגברים לבין חוסר ההכרה בהם ובתחושותיהם הקשות. את חוסר ההכרה הרגישו הגברים כבר עם הגעתם לבית החולים. כך, לצד דווח על תחושת התקשרות לתינוק שעומד להיוולד, חוו הגברים התייחסות שהמעיטה במה שעובר עליהם – תחילה מהצוות רפואי, ובהמשך גם מבני משפחה וחברים. מות התינוק/ת תואר על ידם כאובדן של ילד או ילדה שהפכו אותם למה שחלקם כינו ׳אבות שכולים׳. השימוש במושג טעון זה ממחיש את תחושת האובדן ומדגיש את הפער אל מול ההכרה המעטה לה זכו בניגוד למעטפת התומכת, להכרה ולחמלה לה זוכים אבות שכולים אחרים. גברים לאחר לידה שקטה נותרים אילמים בבדידותם, ללא תמיכה קונקרטית או רגשית.
2. תשומת הלב העיקרית מופנית לבת זוגם, ומהגברים מצופה למלא תפקידים מורכבים ותובעניים הקשורים לאובדן: תמיכה בבת הזוג, מילוי משימות בירוקרטיות שונות בבית החולים ומחוצה לו, ותווך של האובדן למעגלים הסובבים אותם. חוסר ההכרה והתפקוד המצופה מאלץ את הגברים לדחוק את יגונם וכתוצאה מכך יש שחווים אותו ביתר שאת, בשלבים מאוחרים יותר. ימים, שבועות, חודשים, ולעיתים אף שנים אחרי.
3. במרבית הראיונות התייחסו המרואיינים לתמיכה או להיעדר התמיכה שקיבלו מהוריהם. בראיונות רבים תוארו הסבים השכולים, כמקור לאכזבה צורבת במיוחד. רק במקרים ספורים, צוינה תמיכתם כמדויקת, מותאמת ורגישה. במקרים אחרים תיארו המרואיינים תחושות שבר, בדידות ואכזבה שהובילו למרחק זמני, ואף מתמשך. ההתמקדות במערכת היחסים והציפיות בין הגברים להוריהם, מעידה על הצורך באמפטיה ובהכרה ביגונם הן בתקופה הסמוכה לאובדן והן שנים אחרי. תמיכת ההורים בבנם האבל עלתה במחקר כחשובה ומשמעותית במיוחד.

המחקר מגלה שהחוויה אותה מתארים גברים, שחוו לידה שקטה, מורכבת מתחושות עמוקות של אובדן, כאב ויגון. תחושות שמתעצמות על רקע היעדר הכרה מצד המעגלים הסובבים אותם המותירה אותם בודדים בכאבם וללא מרחב בו יוכלו לפרוק או לשתף. הבדידות מעצימה את חווית האובדן ונותנת אותותיה ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית. כשנשאלו בנוגע לצרכים שהיו להם לאחר האובדן, תשובותיהם התמקדו בצורך במרחב רגשי משל עצמם, שיתן להם נראות, שבו יקשיבו להם ויעזו להתקרב.

הממצאים מהמחקר של גלזר חודיק עשויים להוביל להעלאת המודעות ולקידום מענים מכוונים ומותאמים עבור גברים שחוו לידה שקטה והמעגלים המקיפים אותם.