התקן תוך רחמי

התקן תוך רחמי

ישנם מספר סוגים של התקנים תוך רחמיים

התקן תוך רחמי המיועד לצעירות נכנס לשימוש בישראל רק שנים האחרונות.
בקרב נשים אחרי לידה יש לרוב שני סוגים נוספים של התקנים: התקן נחושת (ללא הורמונים) וגם התקן המכיל הורמון (פרוגסטרון).

מהם התקנים תוך-רחמיים?

התקנים סליליים בצורת T העשויים מפלסטיק ומכילים חומר מתכתי או הורמון פרוגסטין, המוחדרים לרחם. לקצה ההתקן מחובר חוט אחד, או יותר, הפונים כלפי מטה ועוברים מבעד לצוואר הרחם אל חלקו העליון של הנרתיק (לצורך הוצאתו בהמשך ע"י הרופא/ה). כאשר ההתקן מוחדר לרחם, זרועות ה-T מקופלות למטה, אך כשההתקן ממוקם, הקצוות נפתחות החוצה ומייצרות את החלק העליון של ה-T.

משך הזמן: ההוראות מגבילות את ההתקן המכיל הורמון (לנשים לאחר לידה) ל-5 שנים מהתקנתנו; את התקן נחושת מומלץ לפי הוראות היצרן להוציא לאחר 5 שנים, למרות שיש עדויות המעידות שניתן להשאירו בבטחון גם מעבר לכך ובארה"ב אף מקובל להשאירו עד 10 שנים; ואילו את ההתקן לצעירות (מכיל הורמון) מומלץ להוציא מקץ 3 שנים.

שום התקן אינו מגן מפני מחלות המועברות במגע מיני, כגון HIV/איידס.
מנגנון פעולת ההתקנים: יצירת תגובה מקומית בחלל הרחם, הפרשת חומרים בתגובה לנוכחות ההתקן.

התקן נחושת משחרר יוני נחושת שמעצימה את התגובה המקומית. השינוי בהפרשת החומרים לחלל הרחם מפריעים לתנועת הזרע ומעברו דרך הרחם, וכך מונעים הפריה.

התקן המשחרר פרוגסטרון אינו מונע ביוץ. ההורמון מפחית את הדימום ואת ההתכווצויות שנשים מסוימות שמשתמשות בהתקני נחושת, סובלות מהן.

יתרונות ייחודיים: הפחתת סרטן אנדומטריום (רירית הרחם) ושיפור תסמיני אנדומטריוזיס. בחלק קטן מהמקרים כ-15%, נגרמת הדלדלות של רירית הרחם בתגובה לפרוגסטרון המפורש מקומית ולתגובה מקומית. האפקט הישיר על רירית הרחם עשוי להוביל למצב בו הדמם הווסתי פוסק או נחלש מאוד.

כיום קיימים גם מספר סוגים של התקנים תוך-רחמיים: פארגרד (ParaGard) בארץ: נובה T, מונה ליזה, 'סליל נחושתי דמוי האות T', המכיל סליל זעיר של חוט נחושת המלופף סביב הגוף הפלסטי של ההתקן, ולפיכך מי שאלרגית לנחושת אינה אמורה להשתמש בהתקן זה. ההתקן אושר לשימוש למשך זמן של עד 10 שנים.

התקן לשימוש לצעירות

בנוסף בשנים האחרונות נכנס לשימוש התקן מיוחד לצעירות ולנערות, אודותיו נרחיב כעת.

ההתקן לצעירות הפך בשנים האחרונות למומלץ כקו הגנה ראשון על ידי ארגון הבריאות העולמי, והוא נפוץ בשימוש באירופה. מדובר על התקן קטן, בעל מוליך צר ומינון הורמונלי נמוך (מקומי) המיועד לנשים צעירות שלא ילדו.

מה כוללת ההתקנה, איך נתכונן?

כדאי לברר מראש האם הגינקולוג/ית המבצעים את ההתקנה עושים זאת באופן סדיר (בפרט אם מדובר בהתקן לצעירות). שהרי ככל שהרופא/ה מיומנים יותר, כך יטיב לנו.
ההתקנה נעשית על ידי גינקולוג/ית בדרך כלל לאחר תקופה שבה את פעילה מינית. אופטימלי להתקין בימים הסמוכים לקבלת הווסת כשצוואר הרחם מורחב. עם זאת ניתן להחדיר את ההתקן בכל עת, כל עוד ברור לחלוטין שאינך הרה (אלא אם כן ההתקן מוחדר בתוך שלושה ימים ממועד קיום יחסי המין, כאמצעי חירום למניעת היריון).
ההתקנה לנשים צעירות שלא עברו לידה היא כואבת יותר. מיקום צוואר הרחם וזוית הרחם יכולות להשפיע על קלות/קושי ההתקנה. ניתן לבדוק זאת בבדיקת אולטרסאונד מקדימה. תוכלי לבקש זאת מהגניקולוגית שלך. כמו כן על מנת להתמודד עם כאבי ההתקנה ניתן לקבל מראש מרשם לכדור להרחבת צוואר הרחם מהגינוקולוג/ית, אותו לוקחים שלוש שעות לפני ההתקנה (עם אוכל). עם זאת, כדור זה עלול לגרום לכיווצים של הרחם שיכולים להפריע לאחר ההתקנה. על כן חשוב להוועץ בגניקולוג/ית מראש גם בנושא זה. בנוסף ניתן לקחת כדור משכך כאבים כשעה לפני. במקרים שאת ממש חוששת מהכאבים, קחי איתך עוד כדור משכך כאבים בתיק. עדיף לבוא עם מישהי שבוטחים בה (אפשרי ומומלץ גם בכל בדיקה גינקולוגית).

בתחילת הבדיקה ניתן לבקש מהרופא/ה להשכיב את המיטה, ולכסות את החלק של הבטן כך שתחושי מוגנת יותר. הפרוצדורה עצמה יכולה להתחיל בבדיקה וגינאלית וההתקנה עצמה לוקחת בדרך כלל רק כמה דקות. תחילתן בחיטוי (תחושי קור) ולאחר מכן ההתקנה עצמה. לאחר ההתקנה הרופא/ה יעשו גם אולטרסאונד וגינאלי על מנת לוודא שהמתקן במקומו.

לאחר ההתקנה

בשבוע שאחרי מומלץ לא לקיים יחסי מין ולא אוננות, לא להכנס לבריכה או לג'קוזי. צפוי כאב הדומה לכאבי וסת במשך כמה ימים לאחר ההתקנה וכן צפויה הכתמה קלה במשך מספר שבועות. הווסת יכולה להגיע בתאריך שונה מזה שהייתן מורגלות בו לפני ההתקנה (עם גלולות או טבעי) ואם את מוטרדת ניתן תמיד לעשות בדיקות היריון.
הווסת עצמה יכולה לשנות פניה ב-3 חודשים שאחרי ההתקנה.
כעבור שישה שבועות מההתקנה יש להגיע לביקורת כדי לבדוק גם את מיקום החוט וגם כדי לוודא שאינך סובלת מדלקת. הרופא/ה יערכו בדיקת אוטלרסאונד וגינאלי נוספת.

במהלך תקופה זו אם יש דימום מאסיבי (לא רק הכתמה), כאבים עזים בבטן התחתונה, עוויתות או חום פתאומי, עליך לפנות לרופא/ה בהקדם האפשרי. בהמשך תגלי שההתקן מפחית את הדימום הווסתי.

יעילות

ההתקן התוך-רחמי יעיל ב-99% כלומר הוא זהה ליעילות של קשירת חצוצרות, אלא שהתקן הוא אמצעי הפיך וניתן להסירו בקלות. כלומר, מקרב מאה נשים שמשתמשות בהתקן תוך רחמי למשך שנה אחת, פחות מאחת תיכנס להיריון במהלך אותה השנה.

יתרונות

  1. ההתקן התוך-רחמי מספק 99% הגנה מפני היריון.
  2. להתקן אין תופעות לוואי רב-מערכתיות.
  3. ההתקן ההורמונלי מפחית את הדימום הווסתי ואת ההתכווצויות בבטן. מחקרים מדווחים על הפחתה בשיעור של 85% בעוצמת הדימום וההתכווצויות במהלך שלושת חודשי השימוש הראשונים, ועל הפחתת תופעות אלו בשיעור של 97% במהלך שנה אחת.
    30% מכלל הנשים המשתמשות בהתקן, אינן מקבלות מחזור כלל.
  4. נחשב לאמצעי מניעה יעיל לטווח ארוך – מגן מפני היריון לתקופה של שלוש, חמש או עשר שנים, בהתאם למוצר, ב-98% מהמקרים.          תזכורת: התקן לצעירות בטוח לשימוש רק עד 3 שנים.
  5. ניתן להוציאו בכל זמן, איננו מורגש על ידי המשתמשת או על ידי בן זוגה.
  6. יעיל מיידית, מרגע ההתקנה, וכך אינך טרודה במחשבות על אמצעי מניעה.
  7. אינו מפריע ל"משחק המקדים".
  8. אינו מסכל את האפשרות להיניק.
  9. בהתחשב בתקופת השימוש הממושכת במוצר, עלותו זולה: כמה מאות שקלים, בהתאם לסוג ולביטוח הבריאות.
  10. נוח לשימוש.
  11. בשליטה בלעדית של האישה.
  12. אינו קשור לזמן קיום היחסים. אינו מורגש בזמן קיום יחסי מין.
  13. לנשים שסובלות מאנמיה כמו גם נשים שהווסתות שלהן עזות ונמשכות זמן רב, בלוויית כאבי בטן ועוויתות, מומלץ לשקול את השימוש בהתקן מסוג מירנה, שיסייע להפחתת הדמם החודשי.

חסרונות

  1. אינו מגן מפני מחלות מין, כולל איידס ו-HIV.
  2. החדרת ההתקן והסרתו, מתבצעות על ידי רופא/ה.
  3. ההתקנה כרוכה בכאב (בפרט בקרב נשים שלא ילדו) ואי נעימות.
  4. ההתקן עלול לחרוג ממקומו.
  5. התקן הנחושת עלול לגרום לדימומים מחזוריים לא סדירים וכבדים מן הרגיל.
  6. שכיחות מוגברת למחלה דלקתית באגן סביב 3 שבועות מהתקנתו.
  7. ההתקן המכיל פרוגסטרון קשור בעלייה מסוימת בשכיחות היריון חוץ-רחמי, יחסית לאוכלוסיה הרגילה.
  8. כאשר מאובחן היריון תוך-רחמי בנוכחות התקן, אם ניתן הרופא/ה ינסו להוציא את ההתקן.
  9. פליטה ספונטנית של ההתקן התוך-רחמי יכולה לקרות, בפרט בשנה הראשונה לשימוש. היא נובעת מנטיית הרחם לפלוט כל גוף זר בתוכו.
  10. ניקוב או טראומה לרחם – סיבוך נדיר מאוד שקורה בעיקר בעת החדרת ההתקן, אז חל ניקוב של קיר הרחם, ההתקן מגיע לחלל הבטן ויכול לגרום לסיבוך בריאותי מסוכן. טראומה לרחם הנגרמת על ידי ההתקן, מתרחשת בממוצע באחת לאלף התקנים ומוגברת בנשים מניקות עד 36 שבועות אחרי הלידה. 
  11. בשימוש בהתקן תוך רחמי שאיננו הורמונלי תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן: דימום לדני – דימומים חזקים בזמן הווסת ודימומים בין-וסתיים.
  12. כאבי בטן תחתונה עוויתיים – כאבים המזכירים כאבי מחזור, הנגרמים עקב התכווצות הרחם וניסיונות הרחם לפלוט את הגוף הזר שבתוכו.
  13. התקן הורמונלי עלול לגרום לעלייה קלה בסיכון ללקות בציסטות שחלתיות (בין 0.4% ל-1.2%). מדובר בציסטות שפירות, ולרוב הן מתמוססות בתוך חודשיים-שלושה.

התוויות נגד להתקנת התקן תוך רחמי

אל תשתמשי בהתקן אם את סובלת מאחת מן הבעיות הבאות:

  1. זיהומי אגן פתאומיים שפקדו אותך לפתע (או במהלך שלושת החודשים האחרונים), או זיהומי אגן חוזרים ונשנים.
  2. אם ידוע לך שאת בהיריון או את חושדת שהרית.
  3. יש לך דלקת קשה של צוואר הרחם.
  4. פצע/ שינוי ממאיר באברי המין.
  5. דימום נרתיקי בלתי מאובחן.
  6. שיתוק.
  7. זיהום כלל גופי לאחר לידה.
  8. סרטן רירית או צוואר הרחם.
  9. אנומליה רחמית ידועה.
  10. שרירן (מיומה) שמעוות את חלל הרחם.
  11. לגבי התקן נחושת: מחלת וילסון או אלרגיה לנחושת.

התקנים תוך-רחמיים אינם מומלצים לנשים המצויות בקבוצת סיכון ללקות במחלות המועברות במין; לנשים שמערכת החיסון שלהן ירודה; למי שבדיקת משטח הפָּאפ שביצעה לאחרונה, הוגדרה חריגה; לנשים הסובלות מליקויים בשסתום הלבבי; או לנשים שנתקלו בבעיות במהלך שימוש קודם בהתקנים תוך-רחמיים.

כמו כן מומלץ לפנות לייעוץ רפואי קודם שתשקלי את השימוש באמצעי מניעה זה בנידה וחלית בעבר בסרטן השד, אז אינך יכולה להשתמש בהתקן מסוג מירנה.

תופעות לוואי

חשוב: התקנת התקן תוך-רחמי צריכה להעשות על ידי רופא/ת נשים מיומן/ת, בתנאים סטריילים כך יורדים בשיעור ניכר הסיכונים.

תופעות הלוואי משותפות לשני סוגיי ההתקנים: זיהום דלקתי באגן (בחודש הראשון להתקנה), פליטה חלקית או מלאה של ההתקן (לרוב בשנה הראשונה) ותופעת לוואי נדירה של התנקבות הרחם (ר' חסרונות, סעיף 10). 

נשים שמשתמשות בהתקן נחושת: התלונה הנפוצה ביותר היא דימום וסתי קשה מן הרגיל. דימום עז עלול לגרום לאנמיה. גם הכתמה דמית בין הווסתות היא תופעה נפוצה. 

בקרב המשתמשות בהתקן הורמונלי: תלונה נפוצה במהלך 3 החודשים הראשונים שלאחר ההתקנה היא דימום שעלול להיות לא סדיר ואף קשה מן הרגיל, או פחות מהרגיל בכלל דימום. במרבית המקרים תופעת הלוואי חולפת מאליה בתוך 3-6 חודשים. במהלך החודש הראשון, 20% מכלל המשתמשות מדווחות על דימומים בשעות הלילה, אך בחודש השלישי לשימוש, רק 3% מכלל המשתמשות מדווחות על דמם מתמשך.

תופעות לוואי שכיחות נוספות: כאבי ראש, כאבי בטן/אגן, אקנה ודלקת של איברי המין החיצוניים והנרתיק, מצב רוח מדוכא/דכאון, מיגרנות, בחילות, מחזורים כואבים, אי נוחות בחזה, הפרשה נרתיקית, וסכנה לפליטה חלקית או מלאה של ההתקן ונשירת שיער. 

תופעות לוואי נדירות: תגובות אלרגיות ושיעור ייתר בגוף.

חשוב לציין כי כמו כל תרופה או תכשיר רפואי יתכן שלא נסבול מאף אחת מהתופעות אך חשוב להכיר את תופעות הלוואי. 

רגע של היסטוריה

למרות שהתקנים תוך-רחמיים נחשבים כיום לאמצעי המניעה רווח בעולם כולו, בעבר הם נחשבו לאמצעי בעייתי. הסיבה העיקרית נובעת מכך שאחד מסוגי ההתקנים ששווקו בשנות ה-70 של המאה העשרים בארה"ב (דאלקון-שילד Dalkon Shield) התברר כלא בטוח לשימוש. המוצר גרם לעלייה בשיעור דלקות אגן בקרב המשתמשות ולמותן של 20 נשים. מאות נשים הגישו תביעות משפטיות נגד החברה ובשנת 1985, הכריזה החברה על פשיטת רגל. היצרנים בשוק האמריקאי חיסלו את מלאי ההתקנים התוך-רחמיים.

עם זאת, ההתקנים שמשווקים כיום נחשבים בטיחותיים והם אינם מגבירים את הסיכון ללקות בדלקות אגן בקרב נשים שאינן מוגדרות כקבוצת סיכון, עקב נטייתן ללקות במחלות המועברות במין.
היום, התקן תוך-רחמי נחשב לאמצעי מניעה היעיל ביותר למניעת היריון, נשים שמשתמשות בהתקן מצויות בסיכון נמוך להיריונות חוץ-רחמיים (כשהביצית המופרית מתפתחת מחוץ לרחם, לרוב בחצוצרות ולעיתים רחוקות בצוואר הרחם או בחלל הבטן), וזאת בהשוואה לנשים שמשתמשות באמצעי מניעה יעילים פחות או שאינן משתמשות כלל באמצעי מניעה.

בה בעת, אם אישה נכנסת להיריון במהלך השימוש בהתקן, יש סיכוי מעט מוגבר להיריון חוץ רחמי, בהשוואה לנשים שהרו תוך שימוש באמצעי מניעה יעילים פחות, או לא השתמשו כלל באמצעי מניעה.
היריון חוץ-רחמיי מסכן את בריאותך, ומצריך טיפול חירום רפואי.