"אני רוצה חמישה ילדים, שלוש שנים הפרש בין כל אחד", הצהרתי בביטחון ישראלי מול נושא הזרע שמולי.
"אוווקייי", ענה בדיפלומטיות אמריקאית זהירה.
"אבל לא על השנה הראשונה" הרגעתי, מפרגנת לנו תקופה נדיבה של אימונים על יבש.
עברתי בעקבותיו לארה”ב, עברה שנה, עברו כמה שנים, ואני עדיין מנסה ללמוד ולעכל את התרבות אתה התחתנתי. זכורה לי ארוחת ערב חגיגית אצל חברים אמריקאים, כאשר אחותי, שבאה לבקר מהארץ, התיישבה ליד זוג צעיר שכולו קורן יופי ובריאות ומיד שאלה בישראליות חביבה: "יש לכם ילדים?", חברה אמריקאית שישבה מצדה השני מיהרה לרכון וללחוש לה מזועזעת: "פה לא שואלים שאלות כאלו".
תפיסת ההורות האמריקאית שונה לחלוטין ממקבילתה הישראלית, זו שמקדשת, מלאימה ומעצימה את מצוות פרו ורבו. בארה”ב, מסתבר, הבחירה בהורות היא לא צו אלוהי, אלא כמו דברים רבים אחרים בחיים, דוגמת בחירת מקצוע או מקום מגורים – היא נתונה להעדפה.
בשנים הראשונות, טעונה עדיין בתרבות ישראלית ולדנית, חשתי צער ואפילו דיכאון בכל פעם שפגשתי זוג אמריקאי שהכריז בשלוות נפש וללא טיפת אשמה, שילדים אינם כלולים בחלומו הזוגי. לא חבל, קבלתי באוזני אישי, כזה זוג יפה וחכם, איזה ילדים מדהימים יכלו להיות להם! אלא שבמקביל צפו ועלו רמזים שסתרו בעקשנות את הטרגדיה: לא יכולתי להתעלם מאיכות החיים ממנה נהנו זוגות כאלו, החופש שעמד לרשותם, הנוחות הכלכלית והעובדה שרובם התפנו להעמיק את הקשר הזוגי ביניהם ולהגשים מאוויים. לאט לאט התגנב ללבי חשד, הייתכן שאני מקוננת על האובדן הלא נכון?
משעשע היה גם לגלות את הגישה השונה של רופאות הנשים בארה"ב בהשוואה למה שהכרתי עד אז. בישראל, כל בדיקה שגרתית הייתה מסתיימת בנזיפה על התמהמהות האימהות ובנבואת עריריות. ההטפה השגורה היייתה שגיל 28 הוא המועד האחרון להתחיל להיכנס להיריון. בארה"ב גיליתי שהרופאות לא תיזומנה שום הערה בנושא, ואם בכל זאת חולקת המטופלת את חששותיה מהשעון הביולוגי המתכלה (כמו שעשיתי אני כשחציתי את אמצע השלושים וטרם הייתי בטוחה בהעדפותיי), הן ממהרות להרגיע ולהבהיר, הפלא ופלא, שיש זמן עד גיל ארבעים. קיבלתי ארכה!
עם כל שנה שעברה, האג'נדה המשפחתית שהייתה מאוד ברורה לי בישראל הלכה והתפוררה. כיום אני יודעת שאם הייתי נשארת לגור בארץ, קרוב לוודאי שכבר היו לי כמה ילדים. בישראל הרי לא העזתי לחשוב אחרת. זוגות ללא ילדים, לא עלינו, נתפסו בעיני כמסכנים, אנשים שכשלו במשימת הפריון. כיום, מנקודת מבט אמריקאית, הכל פתוח ונתון לבחירה. חיים ללא ילדים הם לא בהכרח דבר שלילי, הם יכולים להיות חיים מאוד מאושרים ומלאי הגשמה עצמית.
