תרגום כתבתה של אליס דרגר, שהתפרסמה ב"פסיפיק סטנדרט".
מתרגמת:
מיטל שרון.
לפני חודשיים הגיע הביתה פתק על חינוך מיני, בתיק של בן התשע שלי. לא ידעתי שבמחוז שלנו חינוך מיני מתחיל בכיתה ד'. כשנתתי את הפתק לבן הזוג שלי בארוחת הערב, הבן שלנו אמר, בחיוך גאה: "אמרתי לגברת רברבי שכבר דיברנו על זה בבית".
בן הזוג שלי ואני הסתכלנו אחד על השני וכמובן שחשבנו אותו דבר. לפני שבועיים, הכיתה למדה על חשמל. המורה נתקעה עם כמה שאלות על בטריות, אז היא פנתה לבן שלנו, שהצליח להסביר בדיוק כיצד בטריות טוענות, נטענות ופורקות. הוא למד הרבה על חשמל בבית. ודי הרבה על סקס.
"אתה יודע", אמר לו בן הזוג שלי: "זו אחת מהפעמים שאתה לא יכול לעזור למורה, גם אם אתה יודע איך משהו עובד".
צחקתי כששמעתי את האזהרה. "אבא שלך צודק", אמרתי אחרי שאספתי את עצמי. "סביר בהחלט שאתה יודע יותר על סקס ממה שהם יודעים, אבל יש דברים שהורים לא רוצים שהילדים שלהם ידעו, אז אתה צריך לשתוק הפעם".
"אני יודע", הוא ענה.
אבל ממש לשתוק. זה הילד שכשהיה בגן חובה ענה לפנייה של הגננת, שאמרה "בוקר טוב, מה שלומנו היום?" בתשובה "אני בסדר, אבל אימא שלי במחזור. אז דופן הרחם שלה נושרת". משכתי בכתפיי והסברתי לה שהוא ראה דם על נייר טואלט ורצה לדעת שאני בסדר. אז הסברתי לו שזה נורמלי, והוא רצה לשמוע איך זה עובד, כמו שהוא תמיד רוצה.
היא צחקה. כשהוא הלך לשחק, היא הזכירה לי את הפעם שהכיתה הגיעה לדיון על עגלים, וילד אחד שאל איך עגלים מגיעים לבטן של הפרות האימהות. הגננות הסתכלו במבוכה זו בזו, עד שאחת מהן מלמלה: "דרך תעלת הלידה!"
הבן שלי מיהר להרים את היד. "זה לא אותו דבר כמו וגינה?" הוא הסביר גם שהתינוק בטח מגיע לרחם, ולא לבטן, כי אם התינוק יגיע לקיבה, הוא יעוכל, וזה לא יהיה טוב.
זה היה גם הילד היחיד בגן חובה שאמר, "לרוב הבנים יש פין ואשכים, ולרוב הבנות יש וגינה ודגדגן". אני מניחה שבגלל שהבן שלי יודע כל כך הרבה על סקס, החברים שלו ניסו לפעמים לשאול אותי שאלות. אני אף פעם לא יודעת מה לעשות במצבים האלה.
בדרך כלל, אני עונה על שאלות של ילדים ביושר ומנסה שלא לשדר בושה בנוגע לשאלה או לתשובה, ולא משנה אם מדובר בשאלה על מלחמה, נכות, מחלה, סקס, מריבות בין שכנים, או מה שלא יהיה. אבל באקלים התרבותי השלילי סביב סקס, האם אני באמת יכולה לענות על שאלה של ילד של מישהו אחר בנוגע לסקס?
יום אחד, אליין בת התשע התחילה פתאום לשאול אותי על אמצעי מניעה. אמרתי לה: "תקשיבי, אני צריכה להתקשר להורים שלך ולשאול אותם אם זה בסדר שאדבר איתך על זה, טוב?" היא הסכימה, אז שאלתי. לא צפיתי את התגובה של אימא שלה. "הו, כן, בבקשה! תעני על כל השאלות שלה! ותגידי לה שזה בסדר לשאול אותך כל מה שהיא רוצה". אמרתי לה שזה בסדר, אבל שאני אשאל את איילין אם זה בסדר לספר לאימא שלה על מה אנחנו מדברות.
כל כך קל לי לדבר על סקס עם ילדים אבל רוב המבוגרים מתקשים בכך. אנחנו חיים בתרבות שנמצאת בפניקת-פדופדילים, וזאת רק מוסיפה לשתיקה הגדולה. פעם אחת הבן שלי יצא לצהריים איתי ועם חבר, והחבר ואני דיברנו על העבודה שלי בנושא אינטרסקס. הבן שלי ביקש שאזכיר לו מה זה אינטרסקס. הסברתי לו שאנחנו מדברים על אנשים שיש להם אנטומיה גופנית אחרת מהילד או הילדה הרגילים. הסברתי שלמשל לכמה מהם יש פין קצר או דגדגן מוגדל. "אה, נכון!" הוא ענה. הזכרתי לו כמה חברים שלנו שהם אינטרסקס, כדי שהוא יזכור שאנחנו מדברים על אנשים אמיתיים. פתאום שמתי לב שכל השולחנות סביבנו השתתקו.
הייתה גם הפעם בכיתה ג', שבה הבן שלי רצה להביא את העכבר שלו טריקל לכיתה. אחרי שהבן שלי הסביר איך מטפלים בטריקל ואיך מאכילים אותו, מה טריקל אוהב ומה היחסים שלו איתנו, ילד אחד שאל: "מה יש מתחת לזנב של טריקל?"
"אתה מתכוון לבליטות האלו?" שאלתי. הוא הנהן. "אלו האשכים שלו", עניתי בלי לחשוב פעמיים.
מהומה פרצה. הבן שלי ואני לא הבנו על מה. "מה אמרת שהיה כל כך מצחיק?" הוא שאל אותי.
"אני לא יודעת", עניתי בכנות, בזמן שהמורה ניסתה להשליט סדר.
הילד ששאל את השאלה הרים את היד. "אבל אני לא יודע מה זה אשכים".
"זה איפה שכואב כשמרביצים לך!", ענה ילד אחר, וליווה את התשובה בתנועה של אגרוף רציני.
"נפלא", חשבתי לעצמי. "ברוך הבא לאיברי המין שלך. איפה שכואב לך ממש כשמרביצים לך".
מאוחר יותר שאלתי את המורה מה היא הייתה עונה לשאלה הזאת. "אני לא יודעת", היא אמרה, נבוכה. "אני חושבת שהייתי מתעלמת וממשיכה הלאה". הייתי המומה. זו הייתה מורה שאהבתי. זו הייתה אישה שכשאחד החברים שלה גסס מסרטן, היא הייתה כנה מספיק עם הילדים שלנו כדי להסביר להם למה היא עצובה. היא עדכנה אותם על מצבו של החבר מדי יום, וסיפרה להם כמה היא שונאת את מחלת הסרטן, וכשהחבר שלה מת, כל הילדים הבינו למה היא צריכה ללכת להלוויה. היא העניקה לילדים שלנו מבט חסר בושה על מוות, אבל היא לא יכולה לענות על שאלה אחת על אשכים?
היא הסבירה לי שהיא הייתה צריכה לספר על כך להורים. בפתק ששלחה היא הסבירה מה קרה ואמרה: "אליס, באופן הישיר והכן שבו היא מסבירה דברים, ענתה על השאלה". ועדיין, הפתק נכתב בטון של בושה.
והפתק שהגיע לבית שלנו ובו דובר על חינוך מיני נכתב גם הוא בטון של בושה:
"על פי חוקי המדינה, זכותכם לבחון את החומרים ואת התכנים שיהיו חלק מהחינוך הנוגע לאיידס ומחלות מין רציניות אחרות, כמו גם את כלל התכנים הקשורים בחינוך מיני". בן זוגי ואני הסכמנו שאיידס היא מילת קוד כדי לספר לנו שהם הולכים לדבר על הומואים. ילדים מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה כדי ללמוד לא רק את השפה של ההורים שלהם, אלא גם בלמידת שפת הקודים, השפה שאינה מדוברת.
אני זוכרת שכשהסרט "ג'ונו" יצא, פתאום התחילה בכיתה של הבן שלי סקרנות גדולה ביחס למונח "נכנסה להיריון בטעות". הבנתי שהבן שלי מבולבל. הוא חשב שלהיכנס להיריון בטעות, דומה לכוויה בטעות, משהו שקיבלת כי לא שמת לב שהתנור דולק. "מתוק שלי", הסברתי, "רוב הזמן אנשים עושים סקס לא כי הם רוצים לעשות תינוק. הם עושים סקס כי הם רוצים להרגיש טוב. אז נכנסים להריון בטעות אם עושים סקס כדי ליהנות, אבל לא משתמשים באמצעי מניעה".
הוא נראה המום. מסתבר ששכחתי להזכיר שסקס לא קשור רק לתינוקות.
"תחשוב על האבולוציה", הוספתי (בגלל שחינכנו אותו כבן של דרווין). "אם המוטיבציה היחידה לעשות סקס הייתה לייצר תינוקות, לא היינו עושים הרבה סקס, והגנים שלנו לא היו מועברים הלאה. אבל אם סקס נעים לאנשים או לחיות אחרות…"
"הם יעשו הרבה סקס והגנים יועברו הלאה!" הוא אמר, משלים את הפאזל. הנהנתי.
אז בבוקר של השיעור על חינוך מדיני תהיתי האם הם הולכים להזכיר את העונג שבסקס. או האם כל הדיבור יהיה סביב מחלות והיריון ובכי ונהי? מסתבר שלא בטוח שהם בכלל הזכירו סקס. ביום שבת שאחרי שיעור החינוך המיני, בעודנו אוכלים בייגלים לארוחת בוקר, התחלתי לחקור את הבן שלי על איידס. "זו מחלה תורשתית", הוא הסביר לי. "מקבלים אותה מאימא שלך".
בן הזוג ואני נאנחנו. הסברנו לו שרוב האנשים נדבקים באיידס מסקס או ממחטים נגועות, והסברנו על קונדומים, ועל התמכרות לסמים ועל ההבדל בין מחלה תורשתית למחלה מדבקת. הבן שלנו שאל למה לא סיפרו לו את כל זה בבית ספר. בן הזוג הסביר שמבוגרים חושבים בטיפשותם כי אם מספרים לילדים את האמת על סקס, הם יעשו סקס מוקדם יותר ממה שהם צריכים. הוא הוסיף שהעדויות מוכיחות אחרת.
ואני חשבתי: כמה מוזר שאנחנו לא מסוגלים לספר לילדים את האמת הבסיסית ביותר על סקס, שרוב הזמן אנחנו עושים סקס בגלל שזה כיף. הבן שלי לעס בייגל חמאת בוטנים, ואני הייתה המומה מהמחשבה שבזכותו למדתי איך סקס אחד יכול לגרום עונג כל כך הרבה שנים אחר כך. רוב הזמן אני בקושי יכולה להאמין שהוא נוצר בעקבות סקס. הוא פשוט קסום מדי.
