השלב השני של הלידה מתחיל מהשלב שבו צוואר הרחם פתוח ל-10 ס"מ (פתיחה גמורה) ומסתיים עם יציאת העובר. שלב זה יכול להיות קצר מאוד: רבע שעה (לרוב, אצל נשים בלידה חוזרת) או ארוך יותר – כשעתיים-שלוש (אצל נשים בלידה ראשונה). בשלב זה, תדירות הצירים עולה וראש העובר ממשיך להתקדם בתעלת הלידה. נחוש לחץ בפי הטבעת, שיגרום לנו ללחוץ באופן רצוני, במקביל להתכווצויות רחם בלתי רצוניות. הלחץ וההתכווצויות ידחפו את התינוק בסנטימטרים הספורים שנותרו לו בדרכו לאוויר העולם. אם קיבלנו אפידורל, ייתכן שתחושת הלחץ תהיה חלשה או בלתי מורגשת. כשראש התינוק יהיה מספיק נמוך, המיילדת תנחה אותנו ללחוץ. פעולת הלחיצות מאוד מעייפת ודורשת מאמץ רב. לכן, רצוי להתחיל בלחיצות רק כאשר ראש התינוק נמוך דיו. מחקרים מראים כי עדיף שהיולדת תלחץ על פי הרגשתה ותנשום באופן טבעי, ללא עצירת הנשימה. צורה זו של לחיצות שומרת על רמת חמצן גבוהה אצל העובר ומקדמת את ראשו לאט יותר מאשר לחיצה תוך עצירת הנשימה, אך ההתקדמות האיטית בתעלת הלידה מרחיבה אותה לאט ובהדרגתיות ומפחיתה את הנזק לאם .
" כשהמיילדת אמרה לי שאני יכולה להתחיל ללחוץ, לא הבנתי בהתחלה למה היא מתכוונת. אבל כעבור כמה צירים, הרגשתי לחץ המתרכז באזור שבין הנרתיק לפי הטבעת, ולחיצה בכל ציר הקלה על התחושה וגרמה לי להרגיש שאני תורמת במשהו, לאחר שעות ארוכות של צירים שבאו והלכו ואני הייתי די פסיבית."
בעת הלחיצות ראש התינוק מתקדם מעט ובסיומן הוא חוזר מעט אחורה, תוך התאמת מידת כיפוף ראשו למבנה של תעלת הלידה. שלב הלחיצות יכול להיות קצר מאוד, אך הוא יכול להימשך כמה שעות ולדרוש מאמץ ניכר מהיולדת. יש נשים המשמיעות קולות בעת הלחיצות, יש נשים הצועקות ויש הלוחצות ללא קול, כל אשה ודרכה. בין הצירים כדאי לנסות לנוח, להרפות את הגוף, להסדיר את הנשימה וחלקנו מצליחות אף לנמנם ולצבור כוח. אולם בעת הלחיצות עלינו להתרכז רק בהן, המלווים שלנו ידאגו לכל השאר.
אם התנוחה שבה אנו נמצאות אינה נוחה לנו, נוכל לנסות לשנות אותה. שינויי התנוחה מקלים על לחצים הנוצרים באזורים מסוימים ויכולים לסייע גם להתקדמות התינוק בתעלת הלידה. האזור שבין הנרתיק לפי הטבעת )חיץ הנקבים( מתרחב מאוד בשלב זה, וייתכן שהמיילדת תיאלץ לבצע חתך (Episiotomy) כדי למנוע קרע לא מבוקר או להחיש את לידת התינוק. חשוב לציין כי ביצוע החתך אינו נעשה באופן שגרתי, אלא רק על פי הצורך. בשלב שבו ראש התינוק מתחיל לצאת מפתח הנרתיק, ייתכן שהמיילדת תבקש מאיתנו לא ללחוץ, אלא לנשוף נשיפות קלות, כדי שהראש לא יצא בבת אחת. בשלב זה נוכל, אם נרצה, לגעת בראש התינוק, מגע שיכול להיות מרגש בעבורנו ולעודד אותנו להמשיך ללחוץ. בלידה ראשונה, שלב יציאת הראש מתקדם באיטיות. בלידה חוזרת הראש יכול לצאת בלחיצה אחת. לאחר שראש התינוק יהיה מחוץ לגופנו, נתבקש ללחוץ שוב, ראש התינוק יסתובב לצד אחד של הגוף והמיילדת תעזור בחילוץ גוף התינוק.
" הרגע בו ילדתי את ילדי הראשון היה רגע קסום ושמימי. הרגע בו המיילדת שמה את התינוק עלי, היה אפילו מוזר, לא הבנתי איך התינוק הזה יצא ממני… לקח לי כמה שעות לעכל ולהתאהב באופן טוטלי."
אם נרצה, נוכל לקבל את התינוק מיד כשיצא ולשים אותו על גופנו. המיילדת תדאג לנגבו מהנוזלים שעל גופו, כדי שלא יאבד חום. יש תינוקות שנושמים ובוכים מיד עם היוולדם ואחרים זקוקים לגירוי (נהוג לשפשף קלות את גבם). יש תינוקות שנוזלים הצטברו בדרכי הנשימה שלהם, ויש לשאוב אותם כדי להקל על נשימתם. חלק מהתינוקות נולדים ורודים ואחרים – צבעם סגול או כחול. בדרך כלל, אחרי חמש דקות, עם הנשימות הראשונות, צבע התינוק משתנה לוורוד בכל גופו, מלבד אצבעות הידיים והרגליים, שיכולות להישאר כחלחלות במשך מספר שעות. חבל הטבור, שדרכו קיבל העובר חמצן ומזון מהאם בהיותו ברחם, ינותק ממנו על ידי המיילדת, או בן/ת הזוג, אם ירצו בכך. מחקרים הראו כי השהיית ניתוק חבל הטבור לאחר הלידה מעלה את ריכוז ההמוגלובין בדם התינוק, אך ניתוק מוקדם של חבל הטבור מוריד שיעורי צהבת ילוד קשה.
לקריאה נוספת, ראו הספר נשים לגופן, 2011. טל תמיר (עורכת). בן שמן: הוצאת מודן.
