בשנים האחרונות רווחת תופעה של הפסקה יזומה של הווסת – שימוש בהורמונים או תרופות שנועדו להפחית את מספר הווסתות או להפסיק את הדימום לגמרי. נשים מדכאות את הווסת על-ידי שימוש באמצעים שונים למניעת היריון; דפו-פרוברה, למשל, הוא אמצעי מניעה בצורה של זריקה הורמונלית שמונעת ביוץ, והוא מלווה בדרך-כלל בתופעת לוואי של היעדר וסת. כמו כן, חלק מהגלולות למניעת היריון מספקות הורמונים לתקופה ממושכת של שלושה חודשים רצופים, מה שמשאיר רק ארבע תקופות ללא הורמונים בשנה בהן יופיע דימום.
- מנאל מחמיד, צילום
לאורך השנים השתמשו רופאים/ות בהפסקה יזומה של הווסת בכדי לטפל בנשים עם וסתות מלוות בכאב או בעיות אחרות. בשנים האחרונות מתפתח דיון שונה אשר מציע שנשים בריאות ייקחו תרופות בכדי להקל על עצמן את ההתמודדות עם הווסת אחת לחודש. אחת הדוגמאות היא הקלה בכאבים סביב הוסת לנשים הסובלות מאנדומיטריוזיס. החוקרים/ות נמצאים בתהליך של איסוף נתונים על המשמעות הבריאותית של הפסקה יזומה של הווסת, אך חסרים נתונים אודות מספר רב של נשים לאורך זמן.
הרצון להפסיק את הווסת מחייב חשיבה נוספת. חלקנו מאמינות שהמחזורים החודשיים שלנו הם סימן לבריאות שלנו, בעוד שאחרות חוות אותם כמכאיבים ומטרידים. קבלת הווסת מדי חודש היא תופעה טבעית, זו דרכו של הגוף להתמודד בדרך בריאה עם אי כניסתנו להיריון. רצוי להימנע מטיפול תרופתי למי שאינן חולות. כמובן אם אנחנו סובלות מאד מתופעות כגון כאבים בשל אנדומיריוזיס, תופעות של שחלות פוליציסטיות ועוד כדאי לשקול ברצינות את המחיר והתועלת. בסופו של דבר זו החלטה אישית שנצטרך לקבל.
עיבוד מתוך המהדורה האנגלית של הספר Our Bodies Ourselves, 2005.
