איך הסתרת ההיריון שלי בזמן מגיפת הקורונה, הובילה אותי לפריצה בקריירה/ אנה וקסלר. תרגום ד"ר הדס איל

מאמר אישי- תרגום: הדס איל

• אנה וקסלר היא מרצה בכירה באוניברסיטת פנסילבניה. בטור אישי היא מספרת על ההבדלים בין ההיריון הראשון שלה וההיריון השני, בכל מה שנוגע להשפעתם על מהלך הקריירה שלה.

כיום כבר אין ספק שלמגיפה הייתה השפעה שלילית על נשים עובדות בהיקפים. נטל הטיפול בילדים ובמבוגרים, והאחריות על למידה בבית, דחפו רבות מהן לעזוב את כוח העבודה. עם זאת, נשים רבות כמוני מצאו בסביבת העבודה הביתית קרן אור. התברר שהעבודה מרחוק שיפרה באופן זמני את חוסר השיוויון היחסי עם עמיתינו הגברים. המגיפה איפשרה להסתיר את ההיריונות – סממן פיזי נשי שאי אפשר היה להחביא לפני כן.

למה אני מתכוונת?

אני מרצה באוניברסיטת פנסילבניה, ובאקדמיה, כמו בתחומים אחרים, חוסר-שיוויון מגדרי הוא סוגיה ידועה ומתועדת היטב: תת-יצוג של נשים בעמדות בכירות, סיכוי קידום קטנים יותר, וסבירות גדולה יותר לנטוש את תחום ההשכלה הגבוהה. כך, בהשוואה לעמיתנו הגברים, מקבלי ההחלטות בקרנות מלגות המחקר מעריכים אותנו פחות, הסטודנטים והסטודנטיות שופטים אותנו בחומרה בסקרי הוראה, והכישורים שלנו נחשבים נחותים יותר.

נראה שמשום כך, כמו רבות מהקולגות שלי, אימצתי התנהגות גברית יותר: אני לובשת בלייזרים וחליפות וכשאני מדברת בפאנלים בכנסים אני מנסה להיות פחות מתנצלת ולהפריע יותר.

אבל כשנכנסתי להיריון עם התינוק הראשון שלי לפני שנים, כל המאמצים האלה הרגישו חסרי תכלית.

כרסי התופחת הקדימה אותי לכל חדר שאליו נכנסתי – סממן פיזי בולט שהבדיל אותי מהגברים. אני פוריה, אני אישה שיולדת ילדים.

זאת לא הייתה רק ההרגשה של שונוּת – ההיריון גרם לי גם להפסיד הזדמנויות קריירה משמעותיות. כשנבחרתי כפיינליסטית למענק יוקרתי של מוסדות הבריאות הלאומיים (National Institutes of Health) הייתי המועמדת היחידה שלא אישרה את בואה בראיון האישי, לא יכולתי להגיע פיזית משום שהוא נקבע לשבוע לפני יום הלידה המשוער. בנוסף, סירבתי להזמנה שקיבלתי לשאת לראשונה נאום מרכזי בכנס בגלל שלא יכולתי להתחייב לנסיעה שבועיים אחרי שילדתי.

כשנודע לי בינואר 2020 שאני בהיריון שני, חישלתי את עצמי לקראת פגיעה צפויה בקריירה. תאריך הלידה נפל בעיצומה של תקופה כנסים עמוסה, כשאני בדרך כלל נוסעת להרצות על המחקר שלי, ליצור קשרים אקדמיים – פעילויות קריטיות למרצים המצויים לפני קביעות כמוני.

חשבתי, הנה שוב אספוג מהלומה משמעותית לקריירה, מהלומה שעמיתי הגברים לא יצטרכו לשאת ולסבול. תכננתי לחכות עד סוף הטרימסטר הראשון בסוף מרץ לשתף את חדשות ההיריון עם עמיתי. אבל אז פרצה המגיפה, ובין לילה עברה המחלקה לתקשורת וירטואלית וכל החיים הבינאישיים הועתקו לזום.

בעבודה לא ידעו שאני בהיריון

כך נוצר מצב שבשיחות וידאו כרסי התופחת הייתה לחלוטין מחוץ למסך. לא היה אמצע מעוגל בגופי שמשך את העין, שום דבר לא הבדיל ביני לראשים הדוברים האחרים בחדרי הפגישות הוירטואליים. כל הדברים שהתמרמרתי עליהם בהיריון הראשון פשוט נעלמו.

לעבודה מהבית היו יתרונות נוספים. יכולתי בקלות להקיא בין שיחות זום ("צריכה לדלג מהשיחה הזאת…"). איזור העבודה שלי היה מכוסה כדורי מציצה נגד צרבת שזרקתי בדיסקרטיות לפה. בשלב מסויים פיתחתי כאבי סחוסים באגן התחתון ונטיה להתעלף שאילצו אותי להשאר בתנוחה אופקית על הספה בסלון במשך ימים – עדיין, בקושי הפסדתי פעימה כי בין כה וכה הכל היה וירטואלי.

ותקופת הכנסים העמוסה? בחודשיים שלאחר הולדת בתי בספטמבר, הופעתי בארועים וירטואליים שתוכננו במקור בערים בולטימור, בט'סדה, קולומבוס, לוס-אנג'לס, סן-פרנסיסקו, ניו-יורק, וושינגטון הבירה. היה קל להתחייב להזמנות כש"נסיעה" פירושה לעלות בבית לקומה השניה ולבקש מבן זוגי לוודא שהתינוקת תשאר שקטה, למשך שעה.

כמובן שאני מבינה שהיכולת שלי לעבוד מרחוק בזמן מגיפה היא פריבילגיה עצומה, כזו שלא.נשים רבים – ובהם נשים בהיריון – אין. אני גם ברת מזל שבן זוגי יכול היה לקחת חופשת אבהות ממושכת ושהפעוטון נשאר פתוח כל המגיפה. בפן הזה, המצב שלי חריג לטובה.

מה שאינו חריג הוא 'החבאת' היריון בזמן מגיפה

במהלך השנה התברר לי שבהעדר פגישות פיזיות במקום העבודה בהן סביר שנספר על ההיריון, הרי שבמגיפה רבים מההיריונות לא הוכרזו ולקולגות נודע רק אחרי שהתינוקות נולדו. ישנן נשים המלינות על חוסר תשומת הלב בזמן היריון והעדר המגע האישי, במקרה שלי התענגתי על חוסר תשומת הלב. מצאתי שמגרש המגדר הלא-שיוויוני נהיה טיפה יותר מאוזן.

כעת כשאנחנו עושות את דרכנו ההדרגתית חזרה לעבודה פנים-אל-פנים, אני רוצה להזכיר שאפילו הטמעה חלקית של העולם הוירטואלי תקל בפועל על נשים לנווט בין אתגרי היריון, לידה וגידול ילדים ומקום העבודה. הטמעה של עבודה היברדית שחלקה פא"פ וחלקה וירטואלי תשאיר דלת פתוחה גם למי שהושארו בחוץ – בגלל מוגבלות, מחסומים כלכליים, או סיבות אחרות.

אני תוהה לעיתים קרובות אם אביט לאחור על השנה הזאת כהבהוב בזמן, שבקרוב הכל יחזור להיות "נורמלי". אך אני מקווה שכולנו נביט לאחור בתבונה, נראה את השינויים החשובים שהובילה. למשל זאת ששימשה כזרז של שינויים מהותיים במקום העבודה (איזון משפחה-עבודה; עבודה הנמדדת באיכות ולא בשעות משרד). אימוץ של נורמות חדשות יכול להוביל אותנו לעבר שיוויון מגדרי משופר עבור נשות קריירה, בפרט בשנות הפוריות.

אנה וקסלר היא עמיתה בכירה במכון לאונרד דיוויס לכלכלת בריאות, ומרצה בכירה במחלקה לאתיקה רפואית ומדיניות בריאות בביה"ס לרפואה ע"ש פרלמן באוניברסיטת פנסילבניה.

תרגום מהמקור: Anna Wexler https://www.businessinsider.com/how-hiding-my-pregnancy-during-covid-pandemic-helped-career-2021-5