אני מניחה את הראש על הכרית ובידי השנייה מגששת מייד אחרי הכרית הנוספת, זו שעוד מעט, תכסה את פני. מפני אי הנעימות, מפני המבוכה, מפני התענוג… מנסה להתרווח ולהרפות, אבל למעשה מודעת לכל תא ועצב ושריר, מתוח ודרוך. עושה חשבון מהיר, כדי לבדוק האם אני ערוכה לחגיגה הממשמשת ובאה. ממש כמו באירוח מוקפד של ארוחה חגיגית רבת משתתפים.
אז כן, התקלחתי ביסודיות, קודם כל בסבון הפילינג הרגיל שלי, ואחר כך שטפתי "שם" כל פינה וקפל וגומחה. הזזתי ימינה ושמאלה את כל החלקים הבולטים (אלו אלה שלא ברור מה ייעודם ותפקידם) וסיבנתי עם הסבון האינטימי המיוחד, זה שפורסם באגרסיביות בעיתון הנשים שבו נתקלתי במספרה. סבון עם הבטחה, סבון המנטרל כל ריח גוף אפשרי למשך שעה לפחות, ונועד במיוחד "לפעילות אינטימית מאומצת".
גזזתי את השערות לכדי משולש מדויק ומשורטט, כמו בשיעור הנדסה. ודאגתי שלא תהיינה ארוכות מידי ויסתבכו בלשון, אך גם לא קצרות מידי, שלא ידקרו ויזכירו סנטר של גבר לא מגולח.
גם את הסביבה הקרובה הכנתי בקפדנות, מרטתי כל זכר לשערות מיותרות ברדיוס של 20 מטר ממוקד הפעילות. אז גם שפשפתי את כפות רגלי באבן טבעית, ומשחתי על ציפורני לק ששמו – "פיתוי חושני".
בחשבון המהיר הזה, שעשיתי ביני לביני, החלטתי שיותר מוכנה מזה כבר אי אפשר להיות. ובדיוק כשכבר הייתי נכונה להתמסר למגע הממכר, שוב התגנבו בכוח אל מוחי המחשבות הזדוניות.
המחשבות המסרבות להניח לגוף, ולהעניק לו את שלו.
אולי הייתי צריכה פשוט לגלח את כל השיער? או למרוט? זה היה הכי טוב! הכל חלק ונעים למגע יד ולשון, נותן מין תחושה פיקטיבית של ניקיון.
ומיד קם לו מנגד זיכרון המריטה האחרונה, להזכיר לי מדוע בחרתי שלא לעשות זאת שוב. המראה הכמעט פדופילי של איבר ילדותי, בגוף שניכר בו שהשאיר את שנות ילדותו מאחוריו. הגירוד הנוראי, כשהשערות הקשות והזועפות מתחילות את צמיחתן המחודשת והסוררת. והס מלהזכיר את הכאב הבלתי נסבל !
יופי לי ! מחשבה אחת הצלחתי לנצח, והנה הנה מגיע הרגע…
- טל שוחט, צילום
אבל הריח … הריח… והטעם !
האם יעמוד לו כוחו של הסבון המיוחד לנטרל את ריחות גופי? האם עלי למדוד זמן בכדי לא לעבור את "שעת הפעילות האינטימית המאומצת"? ומה זה בדיוק "פעילות אינטימית מאומצת"? שלי? שלו? ולמה מאומצת?! למה לא מענגת?
ובעצם, עכשיו כשאני חושבת על זה, למה בכלל לנטרל את ריח הגוף?
וטעמו? ומה הכיף הגדול בלטעום דטרגנטים מבושמים? האם טעמם וריחם אכן טוב יותר מריחו של גוף נקי ומשתוקק?
ופתאום באה לי הרגיעה, הקבלה וההבנה שגופי הוא מה שהוא, על טעמו וריחו הייחודיים, על מכלול אבריו ואיבריו האינטימיים, על חוסר שלמותו ופגמיו, אך גם על יופיו וחיותו ויכולתו לאהוב.
וכמו מתוך חלום רחוק, מרגישה בלשון המחוספסת קמעא, לוטפת כל פינה וקפל. לרגע בעדינות ובהיסוס ובמשנהו ברעבתנות ובשקיקה.
וכל נגיעה מסבה לי עונג שמיימי ומושלם, והאצבע מונחת בדיוק על הנקודה ההיא שגורמת לגופי להתפוצץ למיליונים רסיסים, כמו פתותים של שלג, כמו בזיקוקים !!!
איריס ברקן, מרצה, מנחת קבוצות, מאמנת ובעיקר אוהבת אדם
