איך מתחילה לידה? מה גורם לרחם להתחיל להתכווץ? האם העובר שגדל נותן סימן לגוף האֵם כי הגיע זמן הלידה? האם סיבי השריר ברחם הם אלה שעושים זאת לאחר שנמתחו עד רמה מסוימת? מהו הסדר שבו קורים הדברים? המנגנון הביולוגי המדויק הגורם לתחילת הלידה עדיין אינו ידוע, אך ידוע שלקראת הלידה ובמהלכה מתחוללים שינויים מורכבים ברמות ההורמונים, הן בגוף היולדת והן בגוף העובר. הורמון הוא תרכובת כימית המשמשת לתקשורת בין תא או קבוצת תאים, ותאים אחרים בגופנו. הורמונים מופרשים בעיקר על ידי בלוטות אנדוקריניות (בלוטות הפרשה) ומפקחים על תהליכים שונים בגוף. לידה פיזיולוגית ללא התערבויות רפואיות מתפתחת ומתקדמת בזכות נוכחות הורמונים, הפועלים באופן מתואם בגוף היולדת. נביא כאן את ההורמונים העיקריים הפועלים בלידה ואת השפעותיהם.
אוקסיטוצין (Oxytocin)
ההורמון אוקסיטוצין מיוצר במוח אצל גברים ונשים, באזור הנקרא היפותלמוס (Hypothalamus), ומופרש מבלוטת יותרת המוח (Pituitary gland). האוקסיטוצין מכונה גם "הורמון האהבה", מכיוון שהוא מעורב בתהליכים שונים של רבייה ובכל סוגי הגירויים המיניים, כמו גירוי הפטמות ולחץ על קירות הנרתיק בעת חדירה. בזמן אורגזמה, האוקסיטוצין גורם להתכווצויות הרחם אצל האשה ולכיווץ צינוריות הזרע ולהפרשת הזרע אצל הגבר. האוקסיטוצין מופרש לכל אורך הלידה ומגיע לרמת שיא בסופה ולאחריה. במהלך הלידה הוא גורם להתכווצויות של שריר הרחם (צירים) המופיעות בגלים. בתחילת הלידה תדירות הצירים נמוכה, וככל שתהליך הלידה מתקדם תדירותם עולה. לאחר הלידה, האוקסיטוצין גורם להתכווצויות רחם המביאות ללידת השלייה ומונעות דימום. אוקסיטוצין גם תורם לתחושת ביטחון ואמון, ולשחרור החלב בהנקה הראשונה. בשעה שאחרי הלידה, היילוד והאם נמצאים במצב הורמונלי ייחודי, המאפשר התחלה חיובית של הנקה ושל הקשר בין האם והיילוד (Bonding).
פרוסטגלנדינים (Prostaglandins)
הפרוסטגלנדינים הם קבוצת הורמונים המיוצרים על ידי הרחם, השליה והקרומים העוטפים את העובר. הם משפיעים על התכווצויות הרחם ועל הכנת צוואר הרחם ללידה בשלבים המוקדמים של הלידה, על ידי ריכוך צוואר הרחם ומחיקתו.
אנדורפינים (Endorphins)
האנדורפינים הם חלק מקבוצה של חומרים כימיים המצויים באופן טבעי במוח, ומסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח. האנדורפינים מיוצרים בהיפותלמוס, ומשתחררים בעת פעילות גופניות מאומצת, כגון יחסי מין, שמחה, חיוך, צחוק, עיסוי ואף במהלך השינה. במהלך ההיריון מופרשים אנדורפינים התורמים לתחושת רגיעה וגורמים לאשה ההרה לעסוק יותר במתרחש בגופה. במהלך הלידה, בתגובה להפרשת האוקסיטוצין, מופרשות כמויות גדולות של אנדורפינים, המשמשים כמשככי כאב טבעיים. רמת האנדורפינים עולה בהתאם לעלייה בעוצמת הצירים וקשורה באופן ישיר לעוצמת הכאב שאנו חוות. הרמות הגבוהות של האנדורפינים במהלך הלידה גורמות ל"מצב תודעתי מיוחד", המאפשר ליולדת לרכז את כל האינסטינקטים והתחושות בלידה..
"הייתי מרוכזת בציר ובכאב, מכונסת בעצמי מחכה שיעבור. שמעתי את בעלי אומר למיילדת כי בוודאי כל יום מברכים אלפים את ממציא האפידורל…המיילדת אמרה שיש נשים שאינן רוצות אפידורל. בעלי לא הבין למה לסבול, זה כמו עקירת שן בלי הרדמה אמר. המיילדת, שתשומת ליבה הייתה מרוכזת בי, הפטירה שלידה אינה דומה כלל לעקירת שן. הציר עבר ומצאתי עצמי מחייכת, הרגשתי שאני ממש מתמכרת לתחושה הטובה של אחרי הציר…"
אדרנלין (Adrenaline)
האדרנלין הוא הורמון הנוצר על ידי בלוטת יותרת הכליה ומופרש ממנה במצבי דחק (סטרס). הפרשתו גורמת למספר תופעות פיזיולוגיות הקשורות למנגנון המאפשר לגוף להתמודד עם איום או סכנה מיידית (Fight or Flight), על ידי הגברת קצב פעימות הלב, עליית לחץ הדם, עלייה ברמת הסוכר בדם, הרחבת האישונים, ועוד. במהלך הלידה מופרש אדרנלין בעיקר כתגובה להתרגשות ופחד. האדרנלין מוריד את פעילות האוקסיטוצין, ורמות גבוהות של אדרנלין עלולות לגרום לחולשת צירים ולהפריע ללידה, בעיקר בשלביה הראשונים. בשלב השני של הלידה, האדרנלין לא יפריע להמשך הפרשת האוקסיטוצין. לאדרנלין תפקיד חשוב בשלב הלחיצות, כאשר היולדת זקוקה לכוחות מרובים ולאנרגיה מרוכזת כדי לדחוף את התינוק[2] החוצה. לאחר הלידה, האם והילוד מוצפים באדרנלין, דבר התורם לעירנותם ומסייע אף הוא ליצירת הקשר הראשוני ולהנקה הראשונה (2003Gaskin,).
במהלך הלידה, ההורמונים גורמים להתכווצויות הרחם, שתורמות לקיצור הדרגתי של שריר הרחם. כתוצאה מכך צוואר הרחם נמשך כלפי מעלה, ובאותה העת התינוק נדחף מטה בתעלת הלידה. זהו תהליך מורכב, שבו מתקיים תיאום מלא בין גוף היולדת לבין הילוד. נהוג לחלק את תהליך הלידה לארבעה שלבים, אשר יתוארו בפרק זה.
מתוך הספר 'נשים לגופן', 2011 בהוצאת מודן.
