אירועים לבביים ומוחיים מוגדרים בשפה הרפואית כמחלות קרדיו-וסקולריות (CVD) (המילה "קרדיו" פירושה של הלב, "וסקולרי" – של כלי הדם). הלב וכלי הדם הם המערכת המספקת דם לכל חלקי הגוף. מחלות קרדיו-וסקולריות, כדוגמת התקף לב ושבץ מוחי, הן הסיבות העיקריות לתמותת נשים מעל גיל 50 בארה"ב ובקנדה. יותר נשים מאשר גברים מתות במהלך השנה הראשונה לאחר התקף לב, ויותר נשים מאשר גברים מתות כתוצאה מאירוע מוחי. סיבה מרכזית להבדלים אלה בין נשים לגברים היא העובדה שפחות נשים זוכות לאבחון ולטיפול מתאים. רוב המחקרים על CVD התמקדו בגברים לבנים, והמידע שהתקבל במחקרים אלה אינו מתאים בהכרח לקבוצות אוכלוסייה אחרות (נשים, גברים צבעוניים וכו').
גורמי הסיכון העיקריים למחלות קרדיו-וסקולריות הם השמנת יתר, יתר לחץ דם, סוכרת ועודף כולסטרול (ראו פוסט נפרד על "התסמונת המטבולית").
מחקרים רבים מצביעים על כך ששיעור גבוה של הנשים תופסות מחלות לב וכלי דם כמחלות האופיניות יותר לגברים, ועל כן רמת מודעותן לנושאים הנוגעים למניעה והכרות עם תסמיני המחלה, נמוכה מידי. נשים נוטות להפחית מחשיבותן של מחלות לב וכלי דם כגורם מרכזי לתחלואה ותמותה. רמת מודעותן לסיכון המוגבר למחלות כלי דם ולב הכרוך בהשמנה וסוכרת נמוכה יותר. וכן הן נוטות לעכב את פנייתן לקבלת עזרה רפואית בעת התרחשות אירוע לבבי, דבר שעלול להיות בעל השלכות חמורות עבורן .
בסקר בריאות לאומי בישראל, INHIS-2, שנערך בשנים 2008-2006 על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, עולה כי בכל קבוצות הגיל, אחוז המדווחים על תחלואה במחלות לב שאובחנה ע"י רופא/ה גבוה בגברים לעומת נשים (סקר בריאות לאומי בישראל INHIS-2, 2007-2008).
מחלת לב כלילית
הלב הוא "משאבה" הפועמת ללא הפסקה ובזכותה מגיע דם לכל חלקי הגוף. עם זרם הדם נישאים חמצן, חומרי מזון, הורמונים ומרכיבי מערכת החיסון אל איברי הגוף, ומפונים דו-תחמוצת הפחמן, חומרי פסולת ותוצרי פעילות שונים מהאיברים השונים. אספקת דם שוטפת חיונית לפעילות כל אחד מאיברי הגוף. גם הלב עצמו זקוק לאספקת דם רציפה, וזו מגיעה אליו דרך עורקים המרושתים לאורכו ולרוחבו של הלב ונקראים עורקים כליליים. כאשר הלב מגביר פעילותו, יש צורך בהגברת קצב זרימת הדם. על מנת לאפשר זאת, העורקים מתרחבים בעזרת השרירים שבדפנותיהם. בנוכחות גורמי הסיכון שהוזכרו לעיל, או גורמים אחרים כדוגמת עישון ואי-ספיקת כליות מתקדמת, נוצרים משקעי שומן וסידן לאורך דפנות כלי הדם. משקעים אלה נקראים "רובד טרשתי" והם מתחילים להיווצר כבר בשלב מוקדם בחיינו (שנות ה-20 וה-30).
עם הזמן עלולים להתרחש שני תהליכים:
- גדילה של הרובד הטרשתי עד לחסימה הדרגתית של כלי הדם.
- קרע של רובד זה וחסימה פתאומית של כלי הדם.
כאשר כלי הדם המוביל אספקת דם ללב (או לכל איבר אחר) נעשה צר, חלה פגיעה באספקת הדם. בשלב הראשון, הפגיעה מורגשת בזמן מאמץ, שאז יש צורך בהגברת זרימת הדם. כלי הדם הצר לא מצליח להתרחב מספיק על מנת לאפשר שיפור בזרימה, וכתוצאה מכך נוצר מצב הקרוי איסכמיה: זרימה לא מספקת של דם אל איבר מסוים. לרוב, האיסכמיה מתבטאת בכאב הגורם להפסקת הפעילות. לכן, אנשים עם היצרות בכלי הדם הכליליים מרגישים כאב בחזה (תעוקת חזה) בזמן מאמץ או התרגשות. אם כלי הדם אינו חסום לחלוטין, הכאב יעלם במנוחה.
במקרה של חסימה פתאומית של כלי דם, הכאב הוא חד ופתאומי ומופיע גם במנוחה. קרע של הרובד הטרשתי גורם לחסימה פתאומית –זהו התקף לב (אוטם שריר הלב בשפה הרפואית). על סימנים אופיניים להתקף לב אצל נשים ראו פוסט נפרד.
