במהלך התקופה שלפני הלידה מתרחשים בגופנו תהליכים שבאמצעותם הגוף מכין את עצמו ללידה. החלק התחתון של הרחם מתרחב וראש העובר יורד ומתבסס באגן. תהליך זה גורם להקלת הלחץ על בית החזה, על קוצר הנשימה והצרבת, אך יכול להגביר את הלחץ על איברי האגן ואת התכיפות בצורך להטיל שתן. בהשפעת הורמונים, מפרקי האגן ורצועותיו נעשים רפויים יותר
, דבר המאפשר לעובר להתבסס טוב יותר באגן, אך לעתים גורם לקושי בהליכה. אצל נשים מבכירות (נשים שזו לידתן הראשונה) תהליכי ההכנה מתרחשים שבועיים-שלושה לפני הלידה. אצל נשים בלידה חוזרת, הם יכולים להתרחש בלידה עצמה.
"בוקר אחד, 10 ימים לפני הלידה, לבשתי את מכנסי ההיריון שלי, שהתחילו כבר ללחוץ ולהציק והייתה לי הרגשה כאילו מישהו הרחיב לי אותם. הסתכלתי במראה ונראה היה כי הבטן השתטחה, פתאום יכולתי גם לנשום."
שבועות מספר לפני הלידה יכולות להופיע התכווצויות בלתי סדירות של הרחם. התכווצויות אלה מכונות "Braxton Hicks" (ברקסטון היקס) והן גורמות לרחם להתקשות. ההתכווצויות יכולות להיות מלוות בתחושת אי נוחות, כאב ולחץ על שלפוחית השתן, הן מופיעות ונעלמות ואינן גורמות לפתיחה או למחיקה של צוואר הרחם. "מחיקה" של צוואר הרחם משמעה שצוואר הרחם עולה למעלה ומתמזג עם החלק התחתון של הרחם והיא נמדדת באחוזים. בלידה ראשונה לרוב תהיה קודם מחיקה של צוואר הרחם ולאחר מכן פתיחה. בלידות חוזרות זה קורה ביחד. בשלב הלידה צריכה להיות מחיקה של 100%.התכווצויות אלה יכולות לגרום לנו לחשוב כי תהליך הלידה כבר החל. במקרה זה, כדאי לפנות לרופא/ה שיבדקו את צוואר הרחם כדי לוודא שהלידה לא התחילה. התכווצויות אלה יכולות להימשך שעות ואף ימים.
בשבועות שלפני הלידה, צוואר הרחם עובר תהליך של התרככות, ולעתים אף נפתח ונמחק מעט. התופעה שכיחה יותר בקרב נשים שילדו בעבר. בעקבות שינויים אלה, הפקק הרירי, שחוסם את צוואר הרחם, יכול להיפלט החוצה. לעתים, פליטת הפקק מלווה בהפרשה דמית.
"בשבועות שלפני הלידה הרגשתי שאני חייבת לארגן מחדש את הבית. גייסתי את אחותי לעזרה. הזזנו רהיטים, שינינו את המיקום של הכלים במטבח, פינינו מקום בארונות. כשסיימתי, הרגשתי שאני מוכנה ללידה."
ייתכן שלקראת הלידה נחוש בהתגברות ההפרשות מהנרתיק. זהו תהליך טבעי ותקין. יכול להיות שנתקשה להבחין בין ריבוי הפרשה נרתיקית ובין דליפת שתן בלתי רצונית (תופעה שכיחה בסוף ההיריון) או ירידת מי השפיר. אם אנחנו חושדות שמי השפיר שלנו ירדו, עלינו להיבדק על ידי מיילדת או רופא/ה. ניתן לאבחן את ירידת מי שפיר על ידי הסתכלות על הפד, או על צוואר הרחם, כפי שנעשה בבדיקה גינקולוגית. אם חלה ירידת מי שפיר אך צירים טרם החלו (מצב רווח בקרב 8% מהנשים בהיריון), עולה הסיכון לזיהום ויש צורך במעקב אחרי מצבנו ומצב העובר. במקרה כזה, יהיה עלינו להישאר בבית החולים עד ללידה. ברוב המקרים, תתפתח לידה ספונטנית בתוך 24 שעות מזמן ירידת המים. ההחלטה כמה שעות לחכות להתפתחות לידה באופן ספונטני, האם לתת טיפול אנטיביוטי למניעת זיהום, ומתי להתחיל בגרימת לידה, תלויות במצבנו, במצב העובר ובמדיניות בית החולים.
לקריאה נוספת, ראו הספר נשים לגופן, 2011. טל תמיר (עורכת). בן שמן: הוצאת מודן.
