כאב במהלך הלידה

 

הכאב בלידה נובע בעיקר מהתכווצויות הרחם, או צירי הלידה. צירי הלידה מרכזיים וחשובים: הם שפותחים את ה"שער", את צוואר הרחם. בעבודה עקבית ועיקשת, הם מאפשרים את הפלא הקרוי לידה. הכאב בזמן ציר הוא חזק ועוצמתי ונשים מבטאות אותו בביטויים כמו: "אני מרגישה את זה חזק בגב התחתון", "ממש מתפוצץ", "שורף"… נוכל להרגיש את הצירים על ידי הנחת יד על הבטן, שבזמן הציר מתקשה כאבן. מכשיר המוניטור מתרגם את התקשות הרחם והבטן לרישום הדומה לגל בים. גם ההפסקה בין הצירים מזכירה את גלי הים הבאים בזה אחר זה, בסערה, בעוצמה; אין לנו שליטה על הצירים – לעתים הם מכסים אותנו ולעתים אנחנו מצליחות לקפוץ מעליהם, להתמודד. חלק זה של הפרק מגיש לנו "סל" מלא באמצעים היכולים לעזור לנו, היולדות, להגיע לחוף המבטחים המיוחל – סיום הלידה.

בתחילת הלידה הצירים אינם סדירים ומרווחי הזמן ביניהם גדולים יחסית (10 דקות). עם התקדמות הלידה, הצירים הופכים סדירים ומופיעים כל 3-2 דקות. גם משך הציר משתנה. בתחילת הלידה ציר יכול להימשך 40 שניות ולקראת סופה הוא יכול להימשך גם 90 שניות.

תחושת הכאב יכולה להיות מושפעת מגודל התינוק, מתנוחתו ברחם וממבנה גוף היולדת.  התערבויות שונות בלידה, למשל על ידי שולפן ריק (ואקום) או מלקחיים, עלולות להגביר את הכאב, וכך גם עייפות, היעדר תמיכה, אירוע טראומטי בעבר או ייאוש. הכאב יכול לעורר פחד וחרדה עד כדי בכי וצעקות. נשים שונות מגיבות לכאב באופן שונה. יש המאופקות מאוד ויש הנותנות ביטוי קולני לכאבן. מנגנון פנימי העוזר להקלת הכאב הוא הפרשת אנדורפינים מהמוח. האנדורפינים מפחיתים את תחושת הכאב ומופרשים יותר בלידות ללא התערבויות.

גורמים רגשיים יכולים לסייע לנו או להפריע לנו לעבור את תהליך הלידה כחוויה חיובית. במהלך ההיריון מומלץ לעבור הכנה כלשהי ללידה: קורס הכנה ללידה המלמד על תהליך הלידה ומשלב ידע, הכנה נפשית ותרגול גופני; קריאת ספרים ומידע ברשת; שיחות עם נשים אחרות שיכולות לתמוך ולחזק; גישה חיובית וביטחון ש"אני יכולה לעשות את זה". דרכים אלה ואחרות יתרמו רבות ליכולת ההתמודדות שלנו. גורמים רבים משפיעים לטובה או לרעה על חווית הלידה שלנו: אם ההיריון רצוי או לא, יחסינו עם בן/בת הזוג ועם קרובי משפחה, המלווה שלנו לאורך תהליך הלידה, והאווירה בחדר הלידה. על הסביבה שבה אנו יולדות להשרות ביטחון ופרטיות, ולאפשר לנו את החופש להיות עצמנו. עלינו לזכור: זו הלידה שלנו. התאורה בחדר, הרעשים, הטמפרטורה – על כל אלה להיות מותאמים למה שנוח לנו. ככל שחלל החדר יהיה גדול יותר, כך נוכל להתנועע יותר, להיעזר במכשירים שונים, כמו כדורי לידה, כורסה נוחה, אמבטיה או מקלחת. כדי ליצור אווירה ביתית ומוכרת נוכל להביא כריות מהבית, תמונה שאנו רוצות להתמקד בה או מוזיקה שאנחנו אוהבות לשמוע.

 

"בסרטים תמיד רואים את האשה הבלונדינית עם החלוק הלבן שמחזיקה את התינוקי. כששמו עלי את הבכורה, רציתי רק שייקחו אותה, לישון, לעצום את העיניים וזהו. אף אחד לא סיפר לי באמת כמה זה כואב, איזה ריחות, כמה דם, הייתה לי תחושה של בלבול, של זרות".

 

מקורות הכאב על פי שלבי הלידה

שלב ראשון: בשלב הראשון של הלידה, הכאב נגרם ממחיקת צוואר הרחם, פתיחתו ומשיכתו כלפי מעלה. התכווצויות כלי הדם ברחם, עקב הצירים, הן הגורמות לכאב בבטן. בשלב זה, הכאב יכול להקרין גם לגב ולירכיים.

שלב שני: בשלב השני של הלידה, עקב מתיחת הרקמות, מורגשים כאבים באזור התחתון של הרחם, בצוואר הרחם ובאזור חיץ הנקבים (הפרינאום). כאשר אנחנו לוחצות, ייתכנו גם  כאבים בבטן, באזור השלפוחית והחלחולת, עקב לחץ התינוק המתקדם לעבר היציאה. ייתכנו גם כאבים ותחושת צריבה, הנגרמים מקרעים קטנים לאורך תעלת הלידה (צוואר הרחם, הנרתיק והפרינאום). בשלב זה תיתכן גם הקרנה של הכאבים לגב ולירכיים.

שלבים שלישי ורביעי: בשלב השלישי של הלידה (הכולל את יציאת השליה) ובשלב הרביעי – עד כשעתיים לאחר הלידה, עוצמת הכאבים פחותה בהרבה. מקור הכאבים בשלבים אלה ברחם, שמתכווץ וחוזר למימדים דומים לאלה שלפני ההיריון. כאבים אלה נקראים "הכאבים שאחרי" (After-pains). נרגיש כאבים אלה גם בתקופת משכב הלידה (שישה שבועות מתום הלידה), בעיקר בזמן הנקה. ההורמון שגורם ליציאת החלב, האוקסיטוצין, הוא אותו הורמון הגורם להתכווצויות הרחם .

שיטות להקלת כאבי הלידה

רבות מאיתנו מחליטות לפני הלידה באלו אמצעים להקלת הכאב הן רוצות להשתמש: יש הרוצות לידה ללא כל התערבות, אחרות אינן מוכנות לעבור את הלידה ללא אפידורל. כל החלטה שקיבלנו לפני הלידה, נוכל לשנות בהתאם לנסיבות ולהתקדמות הלידה. המטרה היא ללדת בצורה בטוחה. בכל לידה, המיילדת מובילה את היולדת יד ביד, בדרך המתאימה ליולדת, כדי לאפשר לה חוויה חיובית ומשמעותית.

הקלת כאבי הלידה יכולה היעשות בדרכים שונות: באמצעים טבעיים, באמצעים של רפואה משלימה ובאמצעים תרופתיים. שיטות מסוימות נבדקו במחקרים קליניים והוכחו כיעילות; לגבי שיטות אחרות לא פורסמו עדיין ראיות ועדויות מחקריות. להלן יוצגו רבות משיטות אלה. שיטות שיש להן ביסוס מחקרי, יוצגו כשהן מסומנות בכוכבית – *.

 

שיטות הקשורות לעור ולתנועה

חלק ניכר מהשיטות המשלימות המובאות להלן, מסתמכות על תיאוריית השער (Gate control): גירוי במקום מסוים "חוסם" את העברת כאב צירי הלידה למוח. איך זה קורה? דרך אזור מסוים בגוף (למשל, הגב התחתון) מועברים מספר גירויים למוח (חום, קור, לחץ). גירוי באותו אזור בזמן צירי הלידה, יעביר למוח שדר אחר במקום השדר של הכאב.

*עיסוי: אם אנחנו נהנות מעיסוי, העיסוי יכול לגרום לנו לתחושה נעימה ולהקל על הכאב. המלווה שלנו יוכל לעסות את המקום הכואב בעזרת כפות ידיו, על ידי תנועות סיבוב ולחץ, או בעזרת שני כדורי טניס הנתונים בתוך גרב. נוכל ליהנות מעיסוי באזור הגב התחתון, הגב העליון, השכמות, כפות הרגליים – או בכל מקום אחר בגופנו. ייתכן שיהיו רגעים שנרצה עיסוי, ורגעים אחרים שבהם כל מגע בנו יהיה לנו לא נעים. עלינו להבהיר במפורש למלווים שלנו ולמטפלים בנו מתי אנחנו מעוניינות בעיסוי ומתי לא.

*לחיצות ((Counter pressure: לחץ ממושך (לדוגמה, בגב התחתון) באמצעות כפות הידיים יכול להקל את הכאב בזמן הציר.

תרגול גופני (יוגה, ריקוד, שיטת פאולה): אם אנחנו מאומנות בסוג מסוים של פעילות גופנית, כמו יוגה, ריקוד או שיטת פאולה, נוכל לנסות לתרגל בזמן הלידה. נוכל לבצע תרגילי יוגה, נוכל להשמיע מוזיקה ולרקוד בזמן הציר. מספר תרגילים בשיטת פאולה (שיטת השרירים הטבעתיים) נחשבים כמסייעים בלידה, בין אם בהפחתת הכאב ובין אם בזירוז התהליך. במספר חדרי לידה בארץ עובדות מיילדות שהוכשרו כמורות לשיטת פאולה. מיילדות אלה יכולות להדריך את היולדות לבצע מספר תרגילים, גם אם הן לא הכירו אותם קודם לכן.

רפלקסולוגיה: אפשר לנסות לזרז את הלידה או להפחית כאב באמצעות לחיצות באזורים מסוימים בכף הרגל, המשקפים אזורים שונים בגוף (ראו פרק 5: "רפואה משלימה").

*תנועה: פירוט על תנועה ותנוחות בלידה – בהמשך הפרק.

*קומפרסים קרים/חמים: אפשר להשתמש באמצעים כמו בקבוק גומי חם או קפוא, פדים קרים או חמים, ולהניחם בשיפולי הבטן או על הגב.

דיקור סיני ((Acupuncture: דיקור סיני מתבסס על דקירת המטופל בסיכות דקות במיוחד במקומות מסוימים בגוף. את הדיקור יכול לבצע רק מטפל/ת המוסמכים בשיטה זו (הרחבה אודות דיקור סיני ראו פרק 5, 'רפואה משלימה').

גירוי חשמלי באמצעות מכשיר TENS: מכשיר ה-TENS ( (Transcutaneous electrical nerve stimulation) הוא מכשיר המפיק גירויים חשמליים בעוצמה נמוכה. הצמדת המכשיר לגוף במקומות מסוימים יכולה להקל על הכאב. אם ברצוננו להשתמש במכשיר זה, עלינו לברר מבעוד מועד אם המכשיר נמצא בחדר הלידה שבו אנו מתעתדות ללדת. אם המכשיר אינו נמצא בחדר הלידה, נוכל להשיגו במקומות שונים או בחיפוש באינטרנט, ולהביאו עמנו.

*אמבטיות/ ג'קוזי/ מקלחת: למים סגולות מרגיעות, בין אם בשהייה באמבטיה ובין אם בזרמי מים של ג'קוזי או מקלחת. בשיטה זו נעזרות רבות מן הנשים שאינן משתמשות בתרופות במהלך הלידה. מדי פעם נצטרך לצאת מהמים, כדי שהמיילדת תוכל לשמוע את דופק התינוק או לחבר אותנו למוניטור, אך לאחר מכן נוכל לחזור למים.

הזרקת בועיות מים (Water Papules): בשיטה זו מזריקה המיילדת לעור כמות מזערית של מים מזוקקים סטריליים, בשתי נקודות מקבילות במקום שבו מתרכז הכאב, לדוגמה: משני צדי הגב התחתון. מקום ההזרקה שורף לשניות אחדות, אך לאחר מכן, בעבור רוב היולדות, חלה ירידה משמעותית בכאבי הצירים. אפשר לחזור על פעולת ההזרקה מדי שעה-שעתיים.

 

טכניקות גירוי תחושתי

*נשימות: בדרך כלל מתרגלים את הנשימות בקורסי הכנה ללידה. הנשימות עוזרות בכך שהדעת נתונה למשימת הנשימות הממושכות לכל אורך הציר ולא לכאב. בשיטת לאמאז אף מפרטים סוגי נשימות שונים למקטעים שונים של תהליך הלידה, על פי פתיחת צוואר הרחם.

ארומתרפיה: שימוש בשמנים אתריים ושמני בסיס, להרגעה ולהקלה, בעיסוי דרך העור או בהרחה דרך האף (ראו הרחבה בפרק 5: "רפואה משלימה").

*מוזיקה: התמקדות במוזיקה יכולה להסיט את רוב תשומת הלב מהכאב. תנועה לצלילי המוזיקה יכולה לתרום גם היא להסחת הדעת ולתנוחות עמידה, היעילות להתקדמות הלידה.

*דמיון מודרך: דמיון מודרך הוא שילוב של טכניקות הירגעות והרפיה. בשיטה זו נעשה שימוש בדמיון כדי להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים. בדמיון מודרך אפשר להשתמש בהכנה ללידה ובזמן צירי הלידה עצמם. אפשר להתאמן על תמונה שאנו יודעות שמרגיעה אותנו. התמקדות בתמונה מרגיעה יכולה להסיט את רוב תשומת הלב מהכאב. נוכל לבחור תמונה של ילדנו, חיית המחמד שלנו, תמונת נוף מרגיעה או כל תמונה אחרת הגורמת לנו להירגע. בלידה, עם תחילת הציר, נתבונן בתמונה, ניכנס אליה ונעזר בדמיון מודרך על מנת להפיג את הכאב ולהירגע.

 

טכניקות קוגניטיביות

*קורס הכנה ללידה: קורסי הכנה ללידה מבוססים על לימוד והבנה של תהליכי הלידה ועל ההנחה שקיים קשר בין הפחד והמתח ובין הכאב. ככל שנדע יותר, כך נהיה פחות במתח ונסבול מפחות כאבים במהלך הלידה. בקורסים נלמדים טכניקות של נשימה והרפיה, לצד ידע על תהליך הלידה. את הקורסים מעבירות נשות מקצוע – מיילדות, פיזיותרפיסטיות, אחיות ותומכות לידה. לפני לידה ראשונה מומלץ להשתתף בקורס הכנה ללידה.

*היפנוזה: תהליך נפשי שבו מומחה מוסמך/ת יכולים ללוות יולדת ולהפנטה, כדי שתחווה את תהליך הלידה בצורה שונה מבחינת תחושה, תפיסה, רגש וכדומה. על פי חוק ההיפנוזה במדינת ישראל, העיסוק בתחום מותר רק לרופאים/ות, רופאי/ות שיניים ופסיכולוגים/ות מוסמכים/ות, שעברו הכשרה ייעודית.

 

"(את נמצאת בעצם) במקום כל כך פגיע וחלש ונזקק, ולכן יש לחוויה הזו פוטנציאל להיות טראומתית. ההכנה, מנטלית וגם פיזית,  עוזרים מאוד להתכונן למה שיהיה. שיחות עם חברות שעברו לידה, שיתוף בסיפורים ובחוויות שלהן, זה נראה לי ממש קריטי. צריך להגיע מוכנים לעסק הזה".

 

שימוש בתרופות

מתן תרופות נגד כאבי הלידה דורש התחשבות בשניים – ביולדת ובתינוק. לכל אחד מהם תכונות שונות לגמרי, למשל משקל גוף. התרופות צריכות לתת מענה בטווח זמן מסוים, לא להפריע ליעילות הצירים ולא לחבל ביכולתנו ללחוץ. חשוב גם כי דרך מתן התרופה תהיה פשוטה יחסית וכי התרופה תהיה בטוחה הן ליולדת והן לתינוק.

גז צחוק (N₂O): חומר הכולל ריכוז שווה של חומצה חנקתית (Nitrous) וחמצן, הניתן בשאיפה דרך מסכה המחוברת למכונה. החומר מוריד את עוצמת הכאב ומטשטש, אך לא גורם לשינוי במצב ההכרה. ברגע שהיולדת אינה שואפת את הגז, השפעתו פגה. יעילות הגז גבוהה יותר בתחילת תהליך הלידה ויורדת עם התגברות עוצמת הצירים.

תרופות נרקוטיות: תרופות נרקוטיות הן התרופות הנפוצות ביותר לשיכוך כאב במהלך לידה. התרופות המקובלות בשימוש בארץ הן: פטידין, פנטניל ומורפין. כל אחת מתרופות אלה פועלת למשך זמן מסוים, ואפשר להשתמש בהן באופן בטוח רק בשלבים מסוימים בלידה.

הפטידין נפוץ ביותר כתרופה הניתנת דרך הווריד (אם כי יכול להינתן גם בהזרקה לשריר, ואז טווח הפעולה שלו שונה מעט). הפטידין גורם ליולדת להרגיש את הציר כקצר יחסית, אך עדיין מלווה בתחושת כאב. החומר משפיע גם על הרפיית צוואר הרחם, ובכך מסייע בפתיחתו. כתוצאה מהפטידין, היולדת הופכת מנומנמת מאוד, לרוב גם חסרת שליטה, ורוב הזמן היא ישנה, עם התעוררויות לזמן קצר וכואב. הפטידין יכול לגרום לבחילות, הקאות וסחרחורת. החומר עובר לשליה ואם הוא ניתן סמוך מדי ללידה, הוא עלול לדכא את נשימת התינוק, את טונוס השרירים ואת יכולתו לינוק (שיא ההשפעה של החומר: 50-40 דקות מרגע נתינתו). אם התינוק נראה מנומנם ויש לו קושי בנשימה, אפשר להזריק לו חומר שנקרא נרקן (Narcan), המנטרל את השפעת הפטידין. בדרך כלל, הפטידין ניתן יחד עם תרופה נוספת – פנרגן, שמעודדת מנוחה ומפחיתה את החרדה ואת הנטייה להקאות.

 

"אחרי הלידה הראשונה נשבעתי שבחיים לא אקח יותר פטידין, הייתה לי תחושה שזה כמו ליפול מגן עדן ישר לגיהינום וחוזר חלילה. אבל בסוף לקחתי גם בלידה הבאה…"

 

הרדמה אזורית – אפידורל: האפידורל הוא סוג של הרדמה אזורית, שבו מוזרק חומר הרדמה  לחלל מיוחד הקיים בעמוד השדרה (החלל האפידורלי). יותר ממחצית הנשים בישראל משתמשות באפידורל בעת הלידה (עזרא, 2009). החומר המוזרק בסוג זה של הרדמה מונע את תחושת הכאב לאורך הצירים ולעתים גם משפיע באופן זמני על יכולת התנועה והתחושה. תהליך הלידה והצירים נמשך, אך היולדת אינה חשה כאב.

 

"פתאום, יכולתי להסתכל סביב, לראות מה קורה, זה ממש פלא פלאים".

 

עקב המורכבות של הכנסת הצינורית לעמוד השדרה, רק רופא/ה מרדים/ה רשאי לבצע את ההליך הרפואי. אם בחרנו באפידורל, נקבל הסבר על התהליך, ונתבקש לקרוא ולחתום על טופס הסכמה לביצוע הפעולה. הבחירה בקבלת הרדמה אפידורלית מחייבת מדידת לחץ דם לעתים קרובות, ניטור עוברי וקבלת נוזלים דרך הווריד, על מנת למנוע את ירידת לחץ הדם, שנגרמת מהזרקת האפידורל. לפני שנקבל אפידורל יבררו גם את ספירת הדם שלנו, כדי לוודא שמצב גורמי הקרישה וכדוריות הדם הלבנות בדמנו תקין, על מנת להימנע מביצוע פעולה חודרנית באזור השדרה, אם יש נטייה לדימום או לזיהום.

 

איך מתבצעת הרדמה אפידורלית?

על היולדת לשכב על הצד, בתנוחה עוברית (עד כמה שבטן בחודש התשיעי יכולה לאפשר זאת), או, לחילופין, לשבת כשגבה כפוף. המרדים/ה מכסה את היולדת בבדים סטריליים, מנקה את מקום ההזרקה באזור הגב המותני ונותן/ת זריקה להרדמה מקומית, המורידה את תחושת הכאב באזור. לאחר מכן, מוכנסת מחט מתאימה, שדרכה מושחלת צינורית, שהקצה שלה נמצא בחלל האפידורלי (החלל בעמוד השדרה). כאשר הצינורית במקומה, המרדים/ה מוציא/ה את המחט ומשאיר/ה רק את הצינורית, שדרכה אפשר לתת חומרים נגד כאבים לכל אורך הלידה (ואף להיעזר בה לצורך הרדמה בניתוח קיסרי). הצינורית מוצמדת לעור בעזרת פלסטרים. מדי כשעה וחצי ניתנת תוספת חומר הרדמה דרך הצינורית, או שמחברים לצינורית משאבה המטפטפת חומר ההרדמה באופן רציף, במנות מדודות.

חומר האלחוש שבו משתמשים בהרדמה אפידורלית הוא מרקאין (Bupivacaine), המתחיל לפעול בתוך כעשר דקות ממועד ההזרקה. מתן של חומר נרקוטי כפנטניל מגביר את יעילות האלחוש ומאפשר הורדה במינון המרקאין, ובכך משפר את יכולת התנועה של האשה. המונח "אפידורל בהליכה" מתייחס לטכניקה אפידורלית המציעה לנשים מנה תרופתית קלה יותר של הרדמה, על ידי שילובה עם חומרים נרקוטים. בטכניקה זו תנועתה של היולדת פחות מוגבלת, והיא יכולה, אם היא מרגישה מספיק בטוחה, לעמוד וללכת, לא להיות מרותקת למיטה (Davidson et al., 2008; Lowdermilk &Perry, 2004).

 

הרדמה אפידורלית מגדילה לעתים את הסיכון להתערבויות נוספות, כמו הכנסת צנתר להוצאת שתן במקרה של קושי לתת שתן, עקב הפגיעה בתחושת ההתמלאות של השלפוחית (שלפוחית מלאה מפריעה להתקדמות התינוק בתעלת הלידה). לעתים מתן האפידורל פוגע בקצב התקדמות הלידה, ויש לתת ליולדת עירוי מבוקר של פיטוצין, המגביר את צירי הלידה. מחקרים הראו כי הרדמה אפידורלית מעלה את השכיחות של מצגים פתולוגים של העובר ושל נזקים לחיץ הנקבים (פרינאום). תופעות לוואי נוספות יכולות להיות צמרמורת, רעד וכאבי ראש ( 2008,Davidson et al.). ההרדמה האפידורלית עלולה להאריך את משך הזמן שלוקח ליולדת ללחוץ בשלב השני של הלידה, ובכך מעלה את הסיכוי ללידה מכשירנית, כלידת מלקחיים או ואקום. לא נמצא קשר בין הרדמה אפידורלית ועלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים .(Anim-Somuah et al., 2005)

אין לתת הרדמה אפידורלית במקרים הבאים: אם היולדת אינה מעוניינת בכך; ליולדות עם זיהום או בעיות קרישה; יולדות הרגישות לתרופות הניתנות בהרדמה אפידורלית; יולדות עם מחלה במערכת העצבים; יולדות עם היסטוריה של שימוש ממושך בתרופות כאספירין ותרופות אנטי-דלקתיות אחרות. גם מחסור בצוות מיומן מהווה סיבה לא לתת הרדמה זו (2008,Davidson et al.). ביצוע ההליך בעמוד השדרה גורם לפחד אצל רבות מאיתנו, ואצל הקרובים/ות אלינו. הפחד הוא בעיקר מפגיעה עצבית, העלולה לגרום לשיתוק. חשוב לציין כי מעטים הדיווחים בספרות על פגיעות כאלה.

 

תנועה ותנוחות בלידה

אחד האמצעים הטבעיים, הנגישים והיעילים לשיכוך כאב במהלך הלידה ולסיוע להתקדמות מהלכה הטבעי הוא השימוש בתנועתיות ובתנוחות זקופות.

תנועה: החופש להתנועע תורם לנו לחוויות של שליטה, אוטונומיה והעצמה בלידה. התנועה מקלה על תחושת האי-הנוחות ומאפשרת לנו להגיב לכאב הציר באופן פעיל. שינויי תנוחה ותנועתיות תורמים גם להתקדמות הלידה. החיבור למוניטור ו/או לעירוי אינם מחייבים  שכיבה במיטה ומאפשרים שינויי תנוחה לעתים קרובות, דבר המעלה את הסיכוי להשיג התאמה טובה בין העובר לאגן. תנועה מתמדת (למשל: נענועי אגן בעמידה, בישיבה על כדור, בהישענות על כדור, בעמידת שש, תנוחות אסימטריות כמו חצי כריעה, עלייה במדרגות, הליכה וכו') גורמת לשינוי מתמיד במפרקי האגן ולשינויים בתנוחת העובר תוך כדי התקדמותו בתעלת הלידה. מומלץ להתנועע ולנסות תנוחות שונות, במיוחד אם הלידה אינה מתקדמת. האפשרות לבחור את תנוחת הלידה מעצימה את חופש הבחירה של היולדת.

תנוחות זקופות: יש יתרונות רבים לשימוש בתנוחות זקופות בלידה: פחות אי-נוחות, כאב, קרעים וזיהומים (DeJong et al.,1997). בתנוחה זקופה קל יותר ללחוץ ורמות החמצן של העובר גבוהות יותר (Shermer & Raines, 1997). נשים שיולדות בתנוחות זקופות מעדיפות לעשות זאת בגלל הפחתה בכאבים בכלל והקלה על כאבי גב בפרט (.Declercq et al., 2002). תנוחות זקופות עם הישענות קדימה מנצלות את השפעת כוח הכובד, מעודדות את גב העובר לסיבוב קדימה, מקלות על כאבי גב, גורמות ליישור הזווית שבין גוף העובר ובין האגן ומגדילות את קוטרי האגן (Enkin et al., 2000). התכווצויות הרחם בתנוחות אלה יותר ארוכות, תכופות ויעילות מאשר בתנוחת השכיבה. בתנוחות זקופות יש פחות שימוש בתרופות לשיכוך כאבים, הלידות קצרות יותר, יש פחות לידות מכשירניות ופחות ניתוחים קיסריים (Albers et al., 1997; Simkin & O’Hara, 2002).

לתנוחתנו בזמן הלידה השפעה משמעותית על הנשימה. תנוחה זקופה עם גו מוארך תאפשר נשימת בטן עמוקה ואיטית, שמאזנת את הגוף, מעלה את רמות האוקסיטוצין והאנדורפינים, מורידה את רמות האדרנלין, מעלה את סף הכאב ומאפשרת חזרת דם ורידי תקינה.

תנוחות מומלצות בשלבי הלידה השונים: התנוחות המומלצות בשלב הראשון של הלידה הן: שכיבה על הצד, חצי ישיבה, כל התנוחות הזקופות, כולל ישיבה זקופה, ישיבה בהישענות קדימה, עמידה בהישענות קדימה, תנוחות זקופות לא סימטריות (כמו: רגל אחת קדימה, רגל אחת מורמת), עמידת שש ועמידת חזה-ברכיים.

התנוחות המומלצות לשלב הלחיצות הן: שכיבה על הצד, חצי ישיבה, עמידה, כריעה נתמכת, עמידת שש ותנוחות זקופות לא סימטריות.

בכל השלבים, שכיבה על הצד מאפשרת מנוחה, תנועתיות באגן ואיזון של לחץ הדם. שכיבה על הצד גם עשויה לתקן מצב בעייתי של עורף לאחור של התינוק (מצב שבו פניו של התינוק פונות כלפי בטנה של האם, במקום כלפי גבה).

לא מומלץ ללדת בשכיבה על הגב, כי תנוחה זו מחמירה תנוחות עובר פתולוגיות ומונעת את האפשרות לנצל את כוח הכובד. הכיוון של תעלת הלידה הוא באלכסון למעלה, כך שהתינוק נאלץ לצאת ב"זינוק בעלייה", נגד כוח הכובד. כאשר אנחנו שוכבות על הגב בלידה יש ירידה בהחזר דם ורידי ללב. בעקבות כך, נפח הדם שהלב דוחף בכל פעימה יורד, ואספקת החמצן לעובר פוחתת. כתוצאה מכך, יש יותר ירידות בדופק העובר, חשש לסבל עוברי ויותר לידות מכשירניות. הלחץ על חלקו התחתון של עמוד השדרה מקטין את קוטר האגן ומאריך את הלידה (Simkin & O’Hara, 2002). שכיבה על הגב מגבילה את חופש התנועה וקשורה לאי שביעות רצון מחוויית הלידה. בתנוחה זו נוצר לחץ מוגבר וממוקד על החלק התחתון של פתח הנרתיק, דבר המעלה את הסיכוי לקרע ומגדיל את הצורך בחתך (Storton, 2007). אין אף מחקר שתיעד העדפת נשים לשכב על גבן במהלך הלידה (Simkin and Bolding, 2004).

אמצעים נוספים להקלת הלידה

סביבה שקטה: יש דרכים רבות ושונות להתמודד עם התהליך העוצמתי של הלידה. לעתים קרובות, פרטיות, סביבה שקטה ואורות מעומעמים מרגיעים אותנו. בלידת בית נוכל ליצור בקלות את האווירה המתאימה לנו. אם אנחנו יולדות בבית חולים, "נביא את הבית" איתנו: בגדים, חפצים אישיים, מוזיקה שאנחנו אוהבות. בתי חולים אינם מקום שקט בדרך כלל, לכן, נבקש פרטיות וקולות נמוכים. כך נצליח ליצור בועה של רוגע באמצע הסביבה העסוקה.

צוות תומך: צוות התומך ברצונותינו במהלך הלידה, והיוצר בעבורנו סביבה מוגנת, מהווה מרכיב חשוב ביותר להקלת הלידה.

 

"אני לא אשכח את המיילדת שלי בחיים. איך שראיתי אותה, בעודה ממששת לי את הבטן, התאהבתי בה. ידעתי שיש לי עם מי לעבור את הדבר העצום הזה, שעתה נראה ממשי. כל כך פחדתי שהיא תלך הביתה לפני שאלד…"

 

נוכחות של אחרים: נוכחותם המתמדת של א/נשים קרובים (מיילדת או דולה, רופא/ה תומך/ת, בן/בת זוג, קרוב/ת משפחה, חבר/ה) יכולה לספק תמיכה וחיזוק. עוד לפני הלידה, נבחר את המלווים/ות שלנו – כאלה המבינים מה אנחנו רוצות ומסוגלים להתמקד בצרכינו.

 

"הדולה שלי אמרה לי שאין בחיים דבר שאי אפשר לעשות במשך דקה בכל פעם. המילים האלה עזרו לי במשך לידה קשה שנמשכה 20 שעות. זה היה קצב של עבודה, מנוחה, עבודה מנוחה, שאפשר לי להמשיך הלאה".

 

נקשיב לעצמנו: כל מה שאנו רוצות או לא רוצות במהלך הלידה הוא בסדר. ייתכן מאוד שמה שחשבנו מראש שנרצה, יהיה שונה ממה שנרצה בזמן הלידה. חשוב שנקשיב למסרים שגופנו מעביר לנו ונרגיש חופשיות ובטוחות בעצמנו וברצונותינו.

 

"הגעתי עם משנה סדורה. התכוננתי ללידה היטב, תרגלנו נשימות מדי ערב, מהחודש השמיני. ידעתי שאני אנשום כל ציר כפי שלמדתי בקורס וסמכתי על עצמי שאעמוד בכך. הגעתי עם ירידת מים, הצירים שהחלו התמעטו, הייתי בחדר לידה 12 שעות כיולדת הכי מתורגלת בעולם, עד שהיה לי כל כך קשה ומייאש שביקשתי אפידורל. הרגשתי קצת כישלון, אך ההקלה שראיתי בעיניו של בן זוגי אותתה לי: 'הי, את לא במלחמה, יאללה, העיקר שזה יתקדם'. החיים, מסתבר, מזמנים לך תוכניות משלהן, או כפי שאמרה לי חמותי 'האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק'…"

 

ההקלה שבמים: מים יכולים להרגיע אותנו בצורה נפלאה. יולדות רבות נשארות במים במשך שעות. זרם של מים חמים על הגב יכול להקל על אי-נוחות, במיוחד אם אנו חוות צירים ולחץ חזק בגב התחתון. שקיעה באמבטיה של מים עמוקים תגרום לנו לחוש קלות יותר.

מגע: מיילדות ודולות רבות יכולות להעניק עיסויים. מגע חם או קר יכול להרגיע אותנו. לפעמים נרצה מגע ועיסוי, ולפעמים לא. חשוב שלא נהסס להגיד אם משהו לא נעים לנו.

דממה: שקט והתרכזות פנימה או שינה בין הצירים מובילים לרגיעה. אולי נרצה להיזכר במיומנויות שלמדנו ביוגה, במדיטציה או בקורס הכנה ללידה.

דימויים ומנטרות: נוכל לנסות להתמקד בדימויים המעוררים בנו שלווה ופתיחות, כמו פרחים פורחים ומעגלים מתרחבים. אולי נרצה לחשוב על משפט שמחזק אותנו, ונחזור עליו שוב ושוב.

מתוך הספר 'נשים לגופן' 2011 בהוצאת מודן